זהו מאסטר קריבלי (Crivelli ) בציור "הבשורה".
קרן שנשלחת משמיים חדרה ללבי ופתחה דרך חדשה של ראייה, חצבה מסלול חדש של השראה. היינו בנשיאונל מוזיאון בלונדון, אבי ילדתי ואני. הוא רצה שאכיר צייר נוף אנגלי נערץ עליו, אבל אני נעצרתי על יד "הבשורה" ולא יכולתי לזוז. נשמתי נעתקה. האם זה הציור הטוב ביותר בעולם? אני לא בטוחה אבל הקרן, הקרן הפכה את בטנת לבי על פיה.
אני מפנה מבט אל כמה שנים לאחור
אל נקודה אחת. "נקודת הקרן" ששינתה את חיי.
השעה היתה קרוב לחצות. שכבתי על מיטתי בביתי הירושלמי. עיניי היו נפוחות מבכי. אני זוכרת את צורות האור שרישתו את החדר. היה לי אהיל עשוי מקש שנראה כמו כלוב ואני זוכרת את האור שבקע דרכו. זה היה לפני מחצית יובל אבל אני עדיין שומעת את צלצול הטלפון ועדיין חשה את השפורפרת הלבנה הכבדה שנגעה בשפתיי כשאמרתי בקול רועד "הלו"
חשבתי שזה אבי ילדתי (שטרם נוצרה אז). כמה שעות לפני, הוא עזב את ביתי עם כל חפציו. הכרנו שנה קודם לכן. נסעתי בעקבותיו לארה"ב, שם נרשמתי לשני מסלולי לימודי המשך, אחד מתוכנן ואחד לגמרי לא, חזרתי לירושלים לסיים את לימודיי הקודמים, הוא בא בעקבותיי, היינו כמה חדשים ביחד ובאותו יום מכונן נפרדנו בבכי עז.
Am I speaking with Iris Kovalio
Yes
Neil Welliver is speaking
Yes
I need to know immediately if you are taking the program or not
…But….
Yes or no
Yes
אני זוכרת את הקול שלו, המצחיק, את המילים המתגלגלות הנבלעות שהתקשיתי הרבה פעמים להבינן עד סוף משמעותן,, אני זוכרת את הגל הזה, שדחף אותי להגיד "כן" למרות הפחדים שמייד התעוררו ושלפו חרבות. לבי הכה בפראות. מה עשיתי?
למחרת חזרנו להיות זוג. החלטנו לקבל את שיחת הטלפון הזאת כדבק משמיים. סימן להמשך הדרך. הוא נסע, ואחרי כמה חודשים הגעתי לפילדלפיה וקבלתי את הסטודיו הראשון בחיי. סטודיו משלי, לימודים לתואר שני בציור, במלגה מלאה ומורה מלאך שלימד אותי לראות.
14 שנים אחרי אותה שיחת טלפון מכוננת, נסעתי אליו, למיין. הוא לקח אותי לסיבובי שטח ובמו עיניי ראיתי את השדות , האגמים, ובעיקר את היערות אותם הכרתי כל כך בפירוט מציוריו הגאוניים. לא ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותו. הוא עזב את העולם כשנה לאחר הביקור שלי.
Neil Welliver
Neil Welliver
קרן האור הזו, שמבקיעה ברגעי נפילה חשוכים, נגעה בי כמה פעמים, בעוצמות ובדרגות בהירות שונות, לפני ואחרי אותה שיחת טלפון של חצות. אני שמחה שניתנה לי היכולת לראות את התגלויותיה במבט לאחור. האם אפשר להבחין בה רק במבט לאחור? האם היא נשלחת רק כשהקרקעית מתקרבת לפניי? או כשאני מרפה מאחיזתי ונכנעת לכוח הכבידה? או כשאני מוותרת על גאוותי וקוראת לעזרה?
אתמול בלילה לא ישנתי. כישלונות השנה האחרונה התייצבו כיצורים מבעיתים בחלל חדר השינה החשוך למחצה. הם נעמדו כשורות מקהלה וסיפרו את עצמם בערבוביית קולות שלעיתים נשמעה כפוליפוניה בעלת חוקים מוגדרים וניתנים לפענוח ולעיתים הפכו לקקופוניה בולעת. אולי אכתוב אותם אחד אחד ואחר כך אשרוף אותם בשדה שמאחורי הבית שלי, חשבתי, כשהצפרים כבר החלו את זמרת השחר.
לא.
אני אכתוב על קריבלי ועל ניל ווליבר.
אני אמתין בסבלנות לקרן. כי אני יודעת שהיא תבוא.
ביקור אצל ניל במיין, 2000
פרט מתוך "הבשורה" של קריבלי
װ3 ביוני, 2011 at 5:18 pm
כל כך מרגש הפוסט הזה.
האור בו יבוא, ואת עצמך קרן אור גדולה…
אהבתיאהבתי
װ4 ביוני, 2011 at 10:02 am
תודה לילתי היקרה
אהבתיאהבתי
װ3 ביוני, 2011 at 6:09 pm
איריסי יקירה, מאוד התרגשתי מקראת הרשומה הזו שלך היום, את יודעת להבין את הודאות בנקודות האור שיגיעו זו יכולת מדהימה לגעת ביקום בדרך של מתינות איזון נתינה וקבלה, אני מבינה זאת רק עכשיו לאחרונה והרושמה שלך שהתגלגה עד לשורה האחרונה הייתה נקודת אור עבורי שתדעי, והסיפור על ניל והקשר לבשורה ואת הרגע הקשה בו הוא הגיע לחייך הוא לדעתי יצירה ענקית שלך בפני עצמה, היכולת להביט לראות ולהמשיך מאותו רגע ליצור ודאות ולצעוד ולגעת בסביב לך ובעיקר בך, מדהימה בעיני הרשומה הזו פשוט מדהימה. ותודה לך על שהגשת לנו אותה
אהבתיאהבתי
װ4 ביוני, 2011 at 9:58 am
שריתי תודה על תגובתך המרגשת מאד. המחשבות האלה מסתובבות סביבי הרבה מאד ואני שמחה שהצלחתי ללכוד כמה לתוך הרשת.. להפיח בהן חיים ולהעניק אותן למי שירצה לקחת
אהבתיאהבתי
װ3 ביוני, 2011 at 6:56 pm
סיום הפוסט בחלק המסויים הזה של התמונה, ריגש אותי. "שהקרן תיגע בי שוב" היא/את אומרת.
נזכרתי בספר שהמלצת לי עליו: "אגדות המוות ההפיך", שאני עדיין קוראת.
ואני כנראה לא מעודכנת…אבל על איזה כשלונות את מדברת? הכל בדרך, נדבכים מדבר טוב שהולך ונבנה. אנחנו פשוט לא מבינים לפעמים את התכנית הגדולה.
אהבתיאהבתי
װ4 ביוני, 2011 at 10:07 am
נכון לוסי, את התכנית הגדולה קל יותר להבין במבט לאחור. ההווה יחסית סתום והעתיד עוד יותר, והספר הזה באמת נהדר באמירות שלו על "זמן המתנה"
לגבי המעודכנת- לא את לא:)
אהבתיאהבתי
װ3 ביוני, 2011 at 10:41 pm
ערב יום הולדתי, אני במערבולת של הסתבכות מסוימת. תודה שהזכרת לי על האפשרות לבקש עזרה ממקום גבוה, מקרן אור. אולי תגיע בשורה…
פוסט יפיפה!
אהבתיאהבתי
װ4 ביוני, 2011 at 9:47 am
יעלי, יום הולדת שמח. יום הולדת הוא חלון הזדמנויות. גם אם לא תרגישי את זה באותו יום בדיוק. לכן ניתנה לנו היכולת של "המבט לאחור"
אהבתיאהבתי
װ4 ביוני, 2011 at 2:08 pm
גם אותי הוא מאוד ריגש, איזה יופי. תודה, ושיבוא במהרה
אהבתיאהבתי
װ4 ביוני, 2011 at 11:04 pm
תודה רבה ריקי
אהבתיאהבתי
װ4 ביוני, 2011 at 2:36 pm
הפוסט המרגש לקח גם אותי לכל מיני מקומות בזמנים שכתבת פה, בעבר…
תמונתך עם ניל כל כך יפה, מלאת צבע ואור.
מחכה בשבילך ולצידך לקרן החדשה.
אהבתיאהבתי
װ4 ביוני, 2011 at 11:06 pm
ורד, תודה , טוב להרגיש לא לבד
אהבתיאהבתי
װ4 ביוני, 2011 at 10:46 pm
קרן האור שלך החזירה אותי לרגעים מוארים שחוויתי באפלה מוחלטת.
קרן האור שלך נותנת תקווה שנצא מהבור השחור הזה. אני יודעת שאת תצאי ממנו כי את מוכשרת וכל כולך מפיצה אור. כל מי שסובב אותך מרגיש באור הזה. את צריכה לדעת את זה.
אהבתיאהבתי
װ5 ביוני, 2011 at 11:18 am
מאיה יקרה, על הקרקעית, הידיעה הזו רדומה..
כתבתי על פרידה אחת והקרן שאיחדה, אבל התכוונתי לפרידה שעכשיו והקריאה לקרן שתבוא ותאיר
אהבתיאהבתי
װ10 ביוני, 2011 at 10:19 am
[…] ממנה לעזור לי ,אבל ידעתי שהיא מבשרת את אחד הסימנים, סימן משמיים, לשינוי. לזמן טוב יותר. אנה טיכו, בוגנוויליה, צבעי מים, […]
אהבתיאהבתי
װ10 בפברואר, 2012 at 7:58 pm
גם בחיבוטי האפלה את קרן אור איריס יה. ותודה
אהבתיאהבתי
װ11 בפברואר, 2012 at 9:46 am
רננה, אני שמחה למצוא אותך בתחנות נדחות:)
אהבתיאהבתי