בבקר החג השלישי התעוררתי בבית על ראש גבעה, למרגלותיה שדה עם פסי ערוגות, בקצהו שורת ברושים ושני כלבי רוח בהירים מרחפים מעליו
זה מה שראיתי מהחלון הצפוני הגדול שמול המיטה מצופת סדיני השושנים. על שולחן העץ שעמד במרכז החדר הגדול עמד האגרטל של חני שנשבר לפני חמש שנים ובתוכו זר בוגנוויליות והיביסקוסים בשלל צבעים. קרן אור צפוני סובבה את הזר וציירה צלליות תכולות מסביב
פיזרתי את שערי הארוך שהיה קלוע לצמה שהגיעה עד מותניי ופשטתי את כותונת התחרה הדקיקה. הבטתי במראה המעוטרת ערבסקות זהב וראיתי את כולן:
ילדה עם עיני חרוזים ירוקים שחורת תלתלים, אישה חרושת קמטים ושחורת עיניים, אישה עיוורת לבנת שיער, איש עם זקן שחור ואף סולד, נער רזה עם עור חלק בצבע זית, נערה חיוורת עם שיער בהיר אסוף ועיניים עצומות, אישה חסרת שיניים, תינוקת אדומת שיער עם תפרחת בלחייה, ילדה שחורה עם נזם בשפתה התחתונה, אישה יפיפייה עם עגיל נוצה אדומה באזנה השמאלית ומבט של מנהיגה
נגשתי לחלון ושרקתי לכלבים המרחפים, הדקיקים הבהירים ופניתי למטבח המשותף. איש זקוף עם זקן בהיר ובת שחוק רכה על שפתיו ישב על יד השולחן ומזג לי משקה ריחני מהביל. התיישבתי מולו ושני כלבי הרוח התיישבו משני צידי השולחן וכולנו עצמנו עיניים
אני חושבת שהתפללנו "מודה אני"
אבל אני לא בטוחה
בדיוק החל לרדת גשם והשמיים החשיכו. אבל בפנים היה האושר
.
Iris Kovalio, watercolors, 2007
.
װ13 באוקטובר, 2011 at 10:42 am
תודה שנתת לנו לחלום את החלום שלך. המרהיב והמרגש
אהבתיאהבתי
װ13 באוקטובר, 2011 at 11:19 am
"אני חושבת שהתפללנו "מודה אני" אבל אני לא בטוחה,
איריסיה זו השורה הזו שנגעה בי עמוק בפנים
וחשבתי שגם אם "אני לא בטוחה" הרגע הזה היה "מודה אני" לגמרי בפנים
וזה וזה לגמרי מערסל מחבק ומפעים.
תודה יקירתי הפוסט הזה עינג אותי.
אהבתיאהבתי
װ13 באוקטובר, 2011 at 2:47 pm
שריתי אולי הייתי צריכה לקרוא לפוסט הזה מודה אני. את כמו נשר לבן חד מבט.
אהבתיאהבתי
װ13 באוקטובר, 2011 at 2:49 pm
תודה לי יקרה, אני לא בטוחה שזה חלום:)
אהבתיאהבתי
װ13 באוקטובר, 2011 at 11:39 pm
יפה נורא
אהבתיאהבתי
װ14 באוקטובר, 2011 at 10:12 am
תודה אורנה וברוכה הבאה לבלוגי
אהבתיאהבתי
װ15 באוקטובר, 2011 at 10:04 am
[…] הם החלום שלי כאן […]
אהבתיאהבתי