יממה אחרי שמיעת פרשת השבוע, הגעתי למסקנה שאני מבני עשיו, בת עשיו. שכנראה בטעות נקלעתי לכאן, בנות יעקב, הרי שמי הנרדף (תרתי משמע) בילדותי היה עשיו ואחוז ניכר מהאמנות שלי עוסקת בשיער, בעיקר בשערי היקר.
בני שכונת מונטיפיורי ידעו כנראה, הילדים המשוגצים ההם, מאין באתי, וילדותי לוותה בקריאותיהם המצחקקות אחרי בכל הזדמנות: עשיו עשיו. המורה לא הסבירה כמובן כלום. ואני התביישתי לשאול. הוא הצטייר לפני כאיש זאב, כמפלצת שעירה שוכנת יערות, האורבת לילדות קטנות ושעירות כמוהו. כמוני.
כשנולדתי, בפורים בדיוק, רצו לקרוא לי אסתר, כי הייתי יפיפייה כמו אסתר המלכה. ולמה מתכוונים כשאומרים תינוקת יפיפייה? כשיש לה רעמת שיער שחור מרשים. וכך הייתי. מדהימה כנראה.
אבל אחר כך.
–
ואם נחזור לעשיו, מה הוא בסך הכל רצה? נזיד… הוא היה רעב. הוא היה בודד. הוא היה מאמין. הוא היה איש טבע. הוא היה צייד של תום. כשאתה צייד מטבעך אתה לא רע. אתה בנוי לזה. אתה מתמזג עם תהליכי היער הטבעיים. אתה והטבע זה אחד. אינך מתייהר מעל הטבע. אינך עושה מניפולציות. ובוודאי שאינך מרמה. לארוב באינסטינקט כדי לאכול זה טבעי. זה לא לגנוב. ויעקב היה גנב. הוא ואימו הסתבכו בתככים ומרמה. ולשושלת הזאת משתייך עם בני יעקב.
לגנוב זה אנושי? אולי (אולי מכאן נולד הדיבר "לא תגנוב"). בגניבה נעשינו עם, שאצלי בתעודת זהות כתוב: יהודיה.
אלו הרהורים של מוצאי שבת, אל תתפסו אותי במילה. אבל בהחלט אפשר לתפוס אותי בציורים, בשערות…
הנה כמה:
Iris Kovalio, 1989
Iris Kovalio, 1989
Iris Kovalio, 2008
Iris Kovalio, 2008
Iris Kovalio, 2000
Iris Kovalio, 2000
Iris Kovalio, 2000
Iris Kovalio, 2009
װ26 בנובמבר, 2011 at 7:15 pm
איריסי את מהפנטת אותי בכל פעם מחדש, מעוצמת המחשבה שלך שמגולמת מיד או מתחברת ליצירה, חדשה שלך או ישנה, והגילוי האלה שעוברת התודעה שלך, הם כמו מתנה לנו הקוראים אותך, מרתק אמרתי? מרתק אני אומרת!!! ובאשר לעשיו אלוהים לא חשבתי על כל מה שאמרת כאן עכשיו אבל ולחלוקת בנות יעקב ובנות עשיו זו נקודה חדשה להביט על הבריות והאנושות דרכה….עוד אין לי מסקנה אולי תהה לי בטח במועד קרוב או מאוחר…מרתק אמרתי? מרתק אני אומרת!!!
אהבתיאהבתי
װ26 בנובמבר, 2011 at 8:12 pm
נפלא ומעניין..
אי אפשר להסתפק במבט אחד
צריך לשוב ולהסתכל פעם ועוד פעם
אני שמחה שאני יכולה לעשות זאת, שוב ושוב
תודה !!
אהבתיאהבתי
װ26 בנובמבר, 2011 at 9:12 pm
חן חן אילנה וברוכה הבאה לבלוג.
אהבתיאהבתי
װ26 בנובמבר, 2011 at 8:59 pm
נפלא ביותר!!
אהבתיאהבתי
װ26 בנובמבר, 2011 at 9:11 pm
תודה קסומתי
אהבתיאהבתי
װ26 בנובמבר, 2011 at 9:10 pm
שריתי, פרשת השבוע חודרת אלי חזק כשהיא מתחברת אלי אישית. אתמול בבית הכנסת הרפורמי כשנאמרה המילה עשיו- התפצחתי.
וגם בי המחשבות ממשיכות להדהד, למשל בעניין "עבודה זרה" שמיוחסת כמוקד משיכה לעשיו.
ולי…
אהבתיאהבתי
װ26 בנובמבר, 2011 at 10:04 pm
וגם אני זכיתי לעטר באחד מתלתליי את אחד מציורייך. פוסט שמחזיר לי זכרונות ילדותך מסיפורים .
אהבתיאהבתי
װ27 בנובמבר, 2011 at 3:58 pm
כן, נכון ורד, את בפיסיקוצה…..
אהבתיאהבתי
װ27 בנובמבר, 2011 at 8:23 am
איריס,
הואקום שהמשפט הסתום הזה "אבל אחרכך" עם המקפ המפריד והרווח הגדול בין חלקי הטקסט הוא כמו פצע גדול וסודי שאת מראה רק את הקליפה שלו. הוא כמו אבן שואבת. ויש אולי רמזים בציורי הילדות?
ולמה התעצבתי כשקראתי על הצייד שלא מרמה? אני לא יודעת
מירב
אהבתיאהבתי
װ27 בנובמבר, 2011 at 3:58 pm
מירב יקרה
אפשר לדלג אצלי מעל הוואקומים. תמיד יש גשרים.
תודה
אהבתיאהבתי
װ27 בנובמבר, 2011 at 3:31 pm
איריס יקרה,
הציורים משנת 2000 מרשימים (כנים וישירים)
וציור החתולה העלה על פניי חיוך צ'שיירי משלי.
אהבתיאהבתי
װ27 בנובמבר, 2011 at 3:56 pm
שועי
מחייכת צ'שירית בחזרה
🙂
אהבתיאהבתי
װ29 בנובמבר, 2011 at 9:15 pm
איריסיה, עבודות שעירות ומרשימות.
המבע שלך ישיר חזק וחודר. והאופן
שבו את מבטאת את עצמך בצבעי מים
הוא יוצא דופן (אבל את זה כבר שמעת מן הסתם)
אהבתיאהבתי
װ29 בנובמבר, 2011 at 10:52 pm
דודו תודה
כמו שאתה כתבת על הגשרים אצלך
פרשת השבוע היתה בשבילי גשר לשחרור הדבר הזה
(וגם אם שמעתי "את זה מן הסתם", שמחה לשמוע את זה דווקא ממך)
אהבתיאהבתי
װ30 בנובמבר, 2011 at 11:20 am
השימוש בגוף כחומר אמנותי בועט בבטן.
לא בועט. בועט זה כואב.
חודר. חודר לבטן.
לשיער יש אפקט מאד מכשף.
אהבתיאהבתי
װ30 בנובמבר, 2011 at 3:21 pm
תודה יעקב, אלו עבודות עבר שלי. בשנים האחרונות אני ממעטת לגעת בחומרים האלו:)
אהבתיאהבתי
װ4 בדצמבר, 2011 at 12:07 am
גם אני אהבתי תמיד את עשיו ושנאתי את יעקב ותככיו, לא הבנתי למה התורה מצדדת בו{גם את קין אהבתי יותר מהבל} ולהיות מבנות עשיו עדיף לדעתי, מענין איך הילדים קראו לך כך, עכשיו אני מבינה את הקשר האומנותי שלך לשיער, מענין הפוסט הזה, מאוד
אהבתיאהבתי