פעם אחת, בעיר שלא היתה קיימת, היו שלוש נסיכות אמיצות ושמחות. מתוכן שתיים לא נולדו והשלישית עוד לא הייתה לעובר. לרוע מזלן, כל קרוביהן מתו. הנסיכות עזבו את עיר מולדתן כדי ללכת למקום אחר. מכוון שלא יכלו לשאת את חום השמש הן התעלפו מייד. כפות רגליהן נכוו מן החול הלוהט. חודי דשא דקרו אותן. הן הגיעו אל שלושה עצים מצלים, מתוכם שניים לא היו קיימים והשלישי עדיין לא נשתל. לאחר שנחו שם במשך זמן מה ואכלו מפירות העצים, התקדמו הלאה. הן הגיעו לגדותיהם של שלושה נהרות, מתוכם שניים היו יבשים ובשלישי לא היה מים. הנסיכות נהנו מרחצה מרעננת בתוכם והירוו בהם את צימאונן. לאחר מכן הגיעו לעיר גדולה אשר אמורה היתה להיבנות. בהיכנסן אליה, הן מצאו שלוש ארמונות מדהימים ביופיים, מתוכם שניים כלל לא ניבנו ולשלישי לא היו קירות. הן ניכנסו לארמונות ומצאו שלוש צלחות זהב, שתיים מתוכם נשברו לחצאים והשלישית הייתה שחוקה. הן אחזו בשחוקה. הן בישלו תשעים ותשעה פחות מאה גרמים של אורז. אחר כך הן הזמינו שלושה קדושים אשר לשניים מהם לא היה גוף ולשלישי לא היה פה, כאורחיהן. לאחר שאכלו הקדושים הללו לשובעה, התחלקו שלוש הנסיכות במה שנותר. הן היו מרוצות מאד. כך הן חיו בעיר הזו במשך זמן רב, בשלווה ובאושר.
מתוך יוגה ושיסטהא– סוומי ונקטסננדה (בתרגום פרייה הרט)
Iris Kovalio- צבעי מים בתוך מבחנות מעבדה, 1998
בשבת הקרובה, בתל אביב, ערב לזכרו של סוומיג'י, סוומי וונקטסננדה, הגורו של הסופרת פרייה הרט*, חברתי היקרה.
אני כל כך מתרגשת…
*ספרים של סוומי וונקטסננדה בתרגומה לעברית של פרייה הרט:
יוגה (1980)
יוגה ווסישטהא (1994)
קסם היוגה (2006)
סוטרות היוגה של פטנג'לי (2008)
ספרים נוספים של פרייה הרט:
יתרון מדומה (2001)
גורו (2006)
סוטרות האהבה של נארדה (2009)
װ8 בדצמבר, 2011 at 8:01 am
סיפור על היש שאיננו. מזכיר לי קצת סיפור של ש"י עגנון "האדריכל והקיסר":
מעשה באדריכל זקן שהיה חביב על הקיסר בשביל הארמונות וההיכלות והמקדשים והמבצרים שבנה
לו, שהיו נאים ומשובחים מכל הבניינים שבנו כל הקיסרים שלפניו. פעם אחת נתן הקיסר בידו לבנות לו ארמון חדש. יצאו שנים ולא נבנה הארמון, שהזקין האדריכל ולא הלך לבו אחר העצים והאבנים.
התחילו מזרזים אותו. נטל בד וצייר עליו צורת ארמון ועשה בחכמה שכל אחד ואחד רואה בה ארמון ממש. שלח והודיע לקיסר
שכבר נבנה הארמון. בא הקיסר וראה והיה שמח שמחה גדולה, לפי שהיה הארמון נאה מכל הארמונות שראה מימיו. באו ולחשו לקיסר, אין כאן לא ארמון ולא שמץ ארמון, אלא צורה מצוירת על בד.
שמע הקיסר וכעס. אמר לו: אני רוממתיך מכל הבנאים והאמנתי בך אמונה גמורה ואתה עושה לי כך!?
עמד האדריכל משתומם: מה רע עשיתי? אמר הקיסר: עדיין אתה שואל? לא די שלא עשית מה שפקדתי עליך, אלא שרימית אותי והעמדת צורה מחוקה במקום בניין!
אמר האדריכל: צורה מחוקה אתה אומר? הבא ונראה. הקיש באצבע על הדלת המצוירת.
נפתחה הדלת ונכנס האדריכל ושוב לא יצא משם
אהבתיאהבתי
װ8 בדצמבר, 2011 at 4:02 pm
דודו, פעם אתה הופך אותי מלך ופעם קיסר. עכשיו אני מבינה: אתה הוא האדריכל שלי:)
אהבתיאהבתי
װ8 בדצמבר, 2011 at 7:24 pm
דודו, אין בעיה, ברוח הןוסישטהא אני גם האדריכל, גם הארמון המצוייר וגם השער שאצא דרכו:)
אהבתיאהבתי
װ8 בדצמבר, 2011 at 4:37 pm
תודה איריסיה, כבוד גדול. מהרבה בחינות את נמצאת בעמדת פתיחה הרבה יותר טובה מהקיסר בסיפור של עגנון.
אהבתיאהבתי
װ8 בדצמבר, 2011 at 6:05 pm
איריס יקרה,
זה נראה לי סיפור שדן בפער הבלתי סגיר בין המציאות המקוּוָה ובין המציאות הממשית (הממשוּת). בסופו של דבר אין אלא להתחלק ולחיות ביחד.
ופריה הרט– ראויה לכל שבח. היא הפכה בשנים האחרונות לגשר חשוב בין קורא העברית ובין ספרות היוגה ההודית.
אהבתיאהבתי
װ8 בדצמבר, 2011 at 7:15 pm
שועי יקר, לא מדובר כאן בפער (אם כי מאד מפתה להבין כך ולהיות במסקנה האנושית שאותה כתבת)
החכם וסישטהא מסביר:" מה שידוע כבריאת העולם איננו ממשי יותר מהסיפור הנ"ל. העולם הזה אננו אלא תעתוע שוא טהור. אין הוא יותר מאשר רעיון. בתודעה האינסופית עלה רעיון הבריאה, וזה מה שהוא.. העולם הזה אינו יותר מאשר מושג: כל האובייקטים של התודעה בעולם הזה הם רק מושג… היה חופשי ממושגים… כאשר הכבילה לא קיימת, השחרור בוודאי כוזב אף הוא"
ולגבי הערב שציינתי- אתה מוזמן. הוא יתקיים אצל רחל זולברג, המורה הראשונה ליוגה בארץ, תלמידתו הישירה של מפרש את דברי החכם וסישטהא- סווומי וונקטסננדה.
אהבתיאהבתי
װ9 בדצמבר, 2011 at 9:46 am
איריסיה ספור נהדר, וחכם, מה התעתוע ומה אמת? לי אין תשובה וזו גם הנחמה שלי, הרי עולמן של הנסיכות שטרם נולדו הוא עולמי בעצם, והציורים שלך, מבחנות הנסיכות נפלאים, יוקדים
אהבתיאהבתי
װ9 בדצמבר, 2011 at 12:27 pm
נחמה באין תשובה זה יפה מאד חני… אהבתי
אהבתיאהבתי
װ9 בדצמבר, 2011 at 9:57 am
אפשר לצלול לתוך המשפטים ולקחת אותם למקומות…יש כאן מתכון לאושר
אהבתיאהבתי
װ9 בדצמבר, 2011 at 12:25 pm
ורד אחותי היקרה, שמחתי להפגיש אותך עם היוגה וסישטהא דרך הנסיכות. הרבה דרכים להגיע….
אהבתיאהבתי
װ9 בדצמבר, 2011 at 11:02 am
נהדרות נסיכות המבחנה שלך!
משהו בין עבר לא קיים ועתיד מומצא,
ההווה מאוד קיים,
הן מוחשיות מאוד.
אהבתיאהבתי
װ9 בדצמבר, 2011 at 12:23 pm
מיכל, מעניין, במבחנה יש מן העבר הלא קיים והעתיד הממוצא. אהבתי את האיבחון…
פעם, בבדיקות מעבדה, הייתי מרגיעה את עצמי בידיעה שאחרי שתגמר הבדיקה אבקש מהאחות לקחת כמה מבחנות, להשחיל בתוכן את עצמי האמיתית, לא זו הנבדקת…
אהבתיאהבתי
װ13 ביוני, 2013 at 6:27 pm
[…] יוגה וסישטהא- סוומי וונקטסננדה […]
אהבתיאהבתי