בכל סוף שנה (ויש כמה סופי שנה בשנה..) ניתנת הזדמנות של "המבט לאחור" שיש בה אולי גם מבט קדימה, כאילו המבט הזה מכנס לתוכו ראייה מיוחדת של מפת החיים על כיווניה ומסלוליה.
מעניינת נקודת התצפית. האם היא מדויקת? במקרה זה נקודת התצפית היא היום האחרון של שנת 2011. אם הייתי עוצרת לפני חודשיים ומתבוננת, האם הייתי מסכמת את אותו סיכום של היום? אלו Highlights הייתי בוחרת להביא? ווהבחירות של היום, האם הם אלו בהכרח המעצבות את השנה שחלפה?
אולי התמונות הקטנות, שכביכול נשכחו מן הלב, הן אלו שקבעו, שכיוונו, שהניעו קדימה את חיי.
כל היום מתגלגלות בראשי תמונות. ושוב ושב חוזרות אותן התמונות. אולי בגלל שהן היו כל כך דומיננטיות. האם בעוד שלוש שנים אראה אותן בעזות כזו? בהתרגשות? אולי השאלה הזו איננה משמעותית. כי המבט נכון ואמיתי רק לרגע הזה. ומחר יהיה מחר ולתובנות של מחר יהיה את המקום הנכון והמדויק אי שם בדרכים המסתוריות הנעלמות.
ה- Highlights מאד אישיים. אין בהן מעורבות חברתית או פוליטית למרות שאיני בעיוורון לכל הקורה סביב, וקורה הרבה, ובוודאי קשור, כי הכל קשור להכל.
לפני שנה, בינואר, נולד הבלוג הזה.
התכוונתי לכתוב בו הרהורים במצולות הלילה. שמו הראשון היה "מתחת למפלס". במקביל התעקשה גם "הולוגרמית" לעלות לאוויר. "מתחת למפלס" נשאר במצולות וההולוגרמית החלה לחולל. לא ידעתי לאן תוביל אותי. ב- 90 רשומות מצטייר המסלול המפותל, המורכב של 2011.
בחרתי כמה תמונות:
1.
טוטו. הלך לעולמו אחרי מחלה קשה. היה בן 16 וקצת בהרדמה. זו התמונה האחרונה.
2.
רגע של אושר ברומא. הטיול האחרון.
3.
הפגישה עם תרזה ברומא ובהרצליה
4.
החלום ושברו.
התערוכה האחרונה שלי, "דבר אלי". ההתחלה והסיום הטראומטי.
5.
ערב פסח עם ציפורה חברתי האהובה בבית האבות הירושלמי.
6.
מתנת הסחלב. אהבה גדולה ופרידה גדולה.
7.
נס החזרה לעבודה. פריחת צבעי המים. פורטרט של גל שלי
8.
זהר באה לעולם
9.
יום כיפור בבית הכנסת הרפורמי.
ענת וספר התורה.
10.
חנוכה במשפחה. אבא מדליק נרות חנוכה ושר
11.
תערוכת פניני החמלה. החזרה הביתה. לחיק אהבה
װ31 בדצמבר, 2011 at 9:08 am
לבלוג הזה יש התאמה מדהימה לאייפד.
את חכמה, איריסיה. מוכשרת וחכמה.
שנה טובה!
אהבתיאהבתי
װ31 בדצמבר, 2011 at 9:46 am
אחח איריסיה
הערגונות האלה
של הסיכום. ואת אבא שלך וציפורה
אשא עימי לימים קשים יותר
אהבתיאהבתי
װ31 בדצמבר, 2011 at 10:14 am
איריסיה את נפלאה!!! ואני התחממתי מהתמונות שכאן ומהמסלול הזה שבך,
שנה נהדרת עבורך יקרה, ישנה אצילות בדרכך שאני מחבקת ומאוד אוהבת.
ובכלל נדמה לי שפתחת בסגירה הזו שער שחפץ מאוד לקבלך אליו בשנה הבאה.
נשיקות
אהבתיאהבתי
װ31 בדצמבר, 2011 at 6:55 pm
פוסט מרגש במיוחד אחותי. וחנוכה במשפחה כמובן שהכי הכי…
שתהיה שנה הרבה יותר טובה ושהעתיד יאיר לך פנים .
אהבתיאהבתי
װ31 בדצמבר, 2011 at 7:13 pm
אוי איזה שנה, איזה שנה פרשת כאן.
רכבת הרים מטורפת של פסגות והתרסקויות,
ובכל יש יופי, זה הדבר המרגש באמת.
יופי במוות ובזיקנה ובאהבה ובפרידה
ובפרחים
ובפרחים
ובפרחים.
שנה חדשה וטובה לך איריסיה.
אהבתיאהבתי
װ31 בדצמבר, 2011 at 9:26 pm
מה שמרתק אותי בבלוג הזה, זה המסעות. כל פוסט הוא טיול קטן במסע הגדול. מידי פעם מסתכליפ אחורה, כמו עכשיו. יפהפה, גם אם יש מכשולים ומהמורות, את הבאת רגעים נוגעים ללב. שתהייה לך שנה נהדרת!
אהבתיאהבתי
װ1 בינואר, 2012 at 10:17 am
שרית, ורד, מיכל, לוסי, חנוך, דודו ולכל מי שצפה בבלוג/פוסט שלי בסוף השבוע ובמשך השנה שחלפה- תודה ושנה טובה ומבורכת.
אהבתיאהבתי
װ1 בינואר, 2012 at 6:12 pm
איריסיה אהובה
מקסים ומרגש. זאת הזדמנות לומר לך תודה. על מי שאת. על ההקשבה, התמיכה ואהבה.
שפע של ברכות לשנה החדשה
באהבה רבה
אורין וזהר
אהבתיאהבתי
װ1 בינואר, 2012 at 6:40 pm
אורין אהובה
מתרגשת לראות אותך כאן גם במילותיך מול התמונה שלכן כאן, יקרות
אהבתיאהבתי
װ2 בינואר, 2012 at 2:06 am
איריסיה יקרה,
תודה על השיתוף, כרגיל את מצליחה להפתיע אותי בשימוש שלך בצבעי מים.
התמונות של חברתך בבית האבות, של אביך, ושל בית הכנסת הרפורמי ביום הכיפורים
דיברו אליי ביותר.
גם הפרידה מטוטו.
שנה אזרחית טובה.
אהבתיאהבתי
װ2 בינואר, 2012 at 3:32 pm
שועי, תודה רבה על הכל
אהבתיאהבתי
װ2 בינואר, 2012 at 1:33 pm
מאוד מאוד יפה. האם זוהר היא שלך?
אהבתיאהבתי
װ2 בינואר, 2012 at 3:31 pm
תודה ריקי.
זהר היא של אורין
אהבתיאהבתי
װ4 בינואר, 2012 at 12:35 am
הזכרונות שבחרת, מרגע שנלכדו הם מזינים את עצמם וישארו כאלה. בעוד שנה, הפוסט הזה יהיה זכרון משמעותי.
הולוגרמית היא זר פרחים על השולחן.
אהבתיאהבתי
װ4 בינואר, 2012 at 9:16 am
יעקב, מה שכתבת על זר פרחים מאד מרגש. תודה.
אהבתיאהבתי