כמה עובדות:
- אני חולה בשפעת מקומית
- המחשב שלי עומד לשבוק. בעוד שעה א' יבוא לקחת אותו
- הכנתי בד לציור. הדיו במדפסת כמעט נגמר. אבל אנסה בכל זאת להדפיס את הצילום שצילמתי השבוע, זה עם הציפרים והגגות, כדי שאוכל לציירו על בד.
- אני באמצע קריאת ספר מרתק ומן הראוי היה שאשכב במיטה עם תה ג'ינג'ר.
- בשלתי מרק בצל ואי אפשר היה לאכול אותו. הגזמתי עם הפלפל האדום החריף. מי אמר שחריף שורף את החיידקים שבגרון?
- אין לך דלקת ריאות ולא ברונכיט ולא סינוזיטיס, אמרה הרופאה ורשמה לי הורמונים כי בדיוק נגמר לי המרשם.
- בחוץ שמש מפתיעה. ראיתי כמה נשים עם גופיות. גם בשבת היתה שמש כשהתפשטתי על הר מול הכרמל, אבל עוד לפני שסיימתי את הציור התחלתי להתעטש בשרשרת. האשמתי את ריח הלולים שבא עם הרוח הצפונית.
- את ציור הנוף אני אצייר מעל גבי ציור מלפני שנתיים. במקרה זה אני זו המחליטה ולא אכפת לי שהציור כבר הודפס על גלויה. כיסיתי אותו בצבע נחושת.
- המחשב שלי נאנח בקולות קורעי לב. אני מקווה שאספיק לסיים את הפוסט הזה ואגיע למה שבאמת רציתי לכתוב:
- אדום
- אני אוהבת כל דבר אדום. אדום על כל גווניו. עגבניות כמובן. דובדבנים. אפילו סלק שהוא גם סוג של אדום. השנה התאהבתי בסלק ואני תאבה לטעמו בכל עת.
- היום קניתי נעליים אדומות. בחנות לנעליים אורתופדיות. אחרי הרופאה ובית מרקחת, בסימטא על יד החנייה, הן הסתכלו עלי מחלון ראווה צדדי. כשנכנסתי לחנות הן קפצו עלי. נעלי הספורט השחורות שלי, היחידות, הבלעדיות, פינו להן מקום ללא ויכוח. המוכר שהוא גם מדרסן וגם אורתופד הסביר לי משהו על קריסת העקבים אצלי שגרמה לי לכל הכאבים שלוו אותי בשנתיים האחרונות, אבל אני לא ממש הקשבתי. הרגשתי כמו דורותי הנוקשת בנעליים האדומות שלה בדרכה הביתה.
- הביתה. כשמתהלכים ברחובות העיר הצפופה, אי אפשר לדעת איך היא נראית מלמעלה. לא צריך לטפס גבוה מדי כדי לראות. מספיק להציץ מהקומה השישית ולראות את הגגות. הגגות מלמעלה הן כמו סודות. ישנם גגות פתוחים שעליהם מתרחשים חיים וישנם גגות הסוגרים על החיים והסיפורים שתחתם. יפו למשל, מלמעלה, נראית כמו עיר אגדתית. קשה לנחש מלמטה שהצבע הדומיננטי הוא אדום. כל כך הרבה גגות אדומים.
- המכונית שלי אדומה.
- בארון הבגדים שלי אפשר למצוא שני צבעים: שחור ואדום. לפעמים נדמה שהאדום לא יכול להתקיים בלי השחור. האדום הוא שושנת החוחים של החיים.
- כשהתחלתי את הפוסט הזה חשבתי שאכתוב על כל מיני דברים הקשורים לנעליים אדומות, כמו על הנעליים האדומות של הנס כריסטיאן אנדרסן, או על מוכרת הגפרורים הקטנה, או על המוטיבים האדומים בשלגייה. וכהרגלי, אני מפליגה.
- חיפשתי כל מיני דברים אדומים שציירתי. אבל בחרתי להעלות לכאן כמה גגות אדומים מיפו
- הבחירות שאנחנו עושים נראות מקריות. אחר כך אנחנו מגלים, לפעמים, אולי, לא תמיד, אבל.. שהן בכלל לא.
איריסיה קובליו, יפו, אקוורל, 2010
איריסיה קובליו, יפו, 2011
איריסיה קובליו, יפו, אקוורל, 2010
איריסיה קובליו, יפו, אקוורל, 2010
איריסיה קובליו, אקוורל, יפו, 2011
איריסיה קובליו, יפו, אקוורל, 2011
איריסיה קובליו, יפו, אקוורל, 2012
איריסיה קובליו, יפו, 2011
איריסיה קובליו, יפו, אקוורל, 2012
- איריסיה קובליו, אקוורל, יפו, 2012
19. אף פעם לא נמאס לצייר את אותו דבר כשמתקיימת אינטימיות. בדיוקן, בנוף, בחפץ.
20. אין סוף לאפשרויות הבריאה. והבחירות שאנחנו עושים: כמו צבעי מים, מניחים כתם, ואף פעם אי אפשר לדעת עד כמה באמת יתייבש ויראה את עצמו לעולם.
װ13 בפברואר, 2012 at 7:16 pm
אויש את והתודעה הכותבת שלך פשוט נהדרת
ואני הכי אוהבת את שורה 16, מוכרת הגפרורים הקטנה, המוטיבים האדומים של שלגיה, הם גם כל כך נוגעים בי והרגשי טוב ובמהרה איריסיה דורותי האדומה והיקרה וולנטיין מחר ועבורי הוא יום מיוחד משום שהבן הקטן שלי נולד בוולנטיין ואדום תמיד מתחבר לי עם וולנטיין אז איריסיה יום אהבה שמח ומלא בבריאות מניחה ומיטיבה ואדום מחבק מכף רגל ועד ראש. חיבוק חזק חזק והפוסט הזה אני חייבת לומר שוב, אחחח נפלא!!!
אהבתיאהבתי
װ14 בפברואר, 2012 at 10:37 pm
שריתי הפוסט נולד מהסיפורים האלו והתכוון להיות רק בהם אבל בנסיבות שנוצרו הם נדחקו לסעיף 16…. ותודה על השיתוף
אהבתיאהבתי
װ13 בפברואר, 2012 at 8:12 pm
איריסיה היקרה, אני חולה על הציורים שלך. כל כך ליריים שזה נוגע בנשמה. בכלל נראה לי שיש בינינו איזה חיבור איטואיטיבי, אני סקרנית לראות איך זה יתפתח. הפוסט והציורים נפלאים. גם לי יש פוסט ישן על אדום למרות שקראתי לו בשם אחר. הנה הקישור
http://wp.me/pJrL9-OT
אהבתיאהבתי
װ14 בפברואר, 2012 at 10:37 pm
איילה, תגלית. את יודעת.
אהבתיאהבתי
װ13 בפברואר, 2012 at 10:11 pm
ואני קניתי מעיל אדום. וזה כל כך משמח!
אדום זה הצבע של הלב. בגלל זה.
תרגישי טוב, לקרוא ספר לדעתי מחיש את ההחלמה, לא פחות מתה עם ג'ינג'ר.
אהבתיאהבתי
װ14 בפברואר, 2012 at 10:39 pm
תמי, הכי מחלים, אחרי מעיל אדום ונעליים אדומות, זה יום ולנטין שמתגשם בו חלום:)
אהבתיאהבתי
װ14 בפברואר, 2012 at 6:17 am
אדום בימים אלה מתקשר אצלי ישר לפריחת הכלניות שכל כך מלהיבה אותנו הישראלים שחווים כה מעט פריחה במשך השנה.
הגגות האדומים הם לעד. גם הם פעם הפתיעו אותי כשהתחלתי לראותם מלעמלה בטיסות, לא ידעתי שיש כל כך הרבה גגות אדומים בארץ.
תרגישי טוב וסעיף 9 בטיפול.
נ.ב….והגגות שלך נפלאים (נ.ב האהוב על הדס)
אהבתיאהבתי
װ14 בפברואר, 2012 at 10:40 pm
ורד, הכלנית שרה אצלי בשנים עברו. השנה הגגות האדומים ניצחו. וטוב שכך:)
אהבתיאהבתי
װ14 בפברואר, 2012 at 8:38 am
קראת את "שמי הוא אדום" של אורחן פאמוק? אם לא – אז ממש ממש כדאי לך. זה לא דומה לשום ספר אחר. (שמי הוא אדום, הוא תחילת המונולוג של האדום)
אהבתיאהבתי
װ14 בפברואר, 2012 at 10:42 pm
מרית, אחפש את הספר. תודה. והיום קניתי שמלה לאייפון ונחשי איזה צבע?
אהבתיאהבתי
װ14 בפברואר, 2012 at 1:09 pm
איריסיה יקרה,
קודם כל, רפואה שלימה קודם לך. אחר כך, לאמצעי הטרנספורמטיבי הזה שבאמצעות תכנות והחומרות האגורות בו עולות רשימותייך לכאן, אבל באשר הוא אמצעי בלבד, תמיד יש לו תחליף.
אדום הוא צבע ששנים היה מאוד קשה לי. אולי משום עוצמותיו המטלטלות (אני איש של
ירוק-סגול-כחול, גם צהוב או כתום ואפילו גוונים מסויימים של חום בוערים לי מדיי). דווקא לאחרונה אני לומד להתבונן בו במתינות- מה.
ואני מצטרף להמלצה של מרית על פאמוק, במיוחד על 250 העמודים הראשונים שלו, בהמשך (200 עמודים נוספים) דומני, הסיפור הולך ודועך קימעא, ואולי פאמוק פשוט חשש להותיר את עלילת הרצח שם ללא התרה, וחבל, כי דווקא היא אינה לב-הדברים.
.
אהבתיאהבתי
װ14 בפברואר, 2012 at 10:45 pm
שועי, תודה על התגובה הצבעונית שלך. הצבעים שציינת אכן הולמים אותך. ישנן אותיות או צרוף אותיות שמוקרן מהן צבע או צבעים ואכן אותך, לפי השם ואופן הכתיבה שלך, אני רואה בצבעים שציינת כאהובים עליך.
אהבתיאהבתי
װ14 בפברואר, 2012 at 6:30 pm
איזה אלופה איזה כיף לך שאת יכולה לצייר ככה, בזמן האחרון אני המון ביפו וזה ממש נוגע היפו היפה שלך… בול…
אהבתיאהבתי
װ14 בפברואר, 2012 at 10:47 pm
גילבר, תודה, יופי שאתה כאן. ואין יפה מיפו בימים אלו:)
אהבתיאהבתי
װ15 בפברואר, 2012 at 6:29 am
האדום הוא נפלא ובלבד שלא ידיר את חבריו הקרובים הכתום, הוורוד והבורדו (וזה ניכר גם בגגות היפהפיים שלך).
אהבתי את כל הפוסט ובמיוחד את 13 ואת 19 (וואו, וואו גדול על 19). ואת הציורים.
תהיי בריאה!
(ונזכרתי גם: דודי צח ואדום ודגול מרבבה).
אהבתיאהבתי
װ15 בפברואר, 2012 at 11:02 am
לי, 13 באמת מתאים לפוסט בפני עצמו, או ספר בפני עצמו (שאת תתרגמי מצרפתית..) ו- 16, כן. בעצם אני לא מכירה שום דבר חוץ מאינטימיות:)
ודודי צח ואדום זה נפלא כל כך. וואו
אהבתיאהבתי
װ15 בפברואר, 2012 at 6:43 pm
איריסיה, ראשית תהיי בריאה.
שנית תקראי את 'האדום והשחור' של סטנדל.
ושלישית לאקוורלים שלך יש את החדווה והשובבות של נחום גוטמן. תודה
אהבתיאהבתי
װ15 בפברואר, 2012 at 8:42 pm
תודה רבה דודו. אני כבר.
ואיזה כבוד להיות מוזכרת עם נחום גוטמן החביב עלי. הוא תמיד כל כך שימח אותי. גם כשכתב על דברים נורא עצובים
אהבתיאהבתי
װ17 בפברואר, 2012 at 5:17 pm
אדום אדום אדום. קודם כל מהממים האקוורלים שלך. מקסימים, שמחים כל כך. אדום הוא צבע שמח וזאת עובדה ולא סתם בחרו אותו לסמל אהבה. אהבה זה תשוקה וחיים. גם אני אוהבת אדום אבל מרשה לעצמי להתקשט בצבעים אחרים. ואת כותבת תענוג, ובכל זאת האקוורלים מקום ראשון.
אהבתיאהבתי
װ21 בפברואר, 2012 at 8:47 am
תודה רבה רונה וברוכה הבאה לבלוגי
אהבתיאהבתי