צהרים. ישבתי בחצר הקטנה שלי. חצר חסרת שמש אבל מוריקה מיום ליום לקראת הקיץ. הקיץ הרביעי שלי כאן עומד לבוא. השדות מסביב כבר צהובים חומים, אבל בלילה שומעים מקהלות צפרדעים וצעקות טווסים. אני לא בכפר, אני בשיכון בשולי עיר, שיכון עם חצר קטנה משלי. רגע של שקט נדיר, כאילו אין שכנים בעולם ואף אחד לא המציא את המשפצים למיניהם.
ואז הוא בא. כשהוא התעופף חשבתי שהוא גדול באופן נדיר לחצר הזו. הוא הסתובב סביב שולחן החצר, ממש קרוב לעיניי, כאילו רצה לוודא שאבחין בו ואז הוא התיישב על רצפת האריחים, צמוד לאחד העלים האחרונים של כובע הנזיר, שהציץ מהחצר של ענת.
מזה כמה ימים אני אוספת צילומי פרפרים באינטרנט כדי לאייר את פרפר הלילה. אני מחפשת פרפר מסויים כדי לאייר את הסיפור הזה. אני מתקשה מאד לאייר סיפורים. אני תמיד מציירת מתוך מערבולות הבטן והלב שלי. אפילו פרחים. מצאתי כמה פרפרים מדהימים, אבל הפרפר הזה שהגיע להרצליה אתמול בצהריים, היה בדיוק הפרפר שחיפשתי. והוא ממש ביקש: ציירי אותי.
הוא לא זז כשקמתי להביא את מצלמת הזום שלי. התקרבתי מאד. וצילמתי וצילמתי וצילמתי.
בארבע התחלתי לצייר. בלילה הוא לא הרפה ממני עד שסיימתי אותו הבוקר.
והוא ממש הפתיע.
וגם הפרפר הזה בא ממערבולות הבטן והלב.
איריס קובליו, פרפר, אקרליק על עץ, 2012
תוספת:
מסתבר ששמו של הפרפר הזה: לבנין הכרוב. הוא אוהב במיוחד (כמוני) את עלי כובע הנזיר. הנקבה מטילה ביצים שמהם בוקעים זחלים המחסלים את כל פרחי כובע הנזיר לקראת קיץ.
אם הייתי יודעת את פרטי ה"ויקיפדיה" הזו, האם הייתי מציירת את הפרפר באופן כזה, או בכלל? המפגש שלי עם הפרפר (ועם הסיפור של גרא) הוא מיסטי. צילמתי אותו כדי להיעזר בצילום בעת הציור. איני חוקרת פרפרים ואפילו הבוטניקה של הצמחים לא מעניינת אותי. אבל היום בבוקר שוב יצאתי לגינה, ושוב הפרפר בא לבקר. הוא עף אלי מהחצר של ענת (המוצפת בכובעי הנזיר), והסתובב סביבי. שוב צילמתי אותו. אני חושבת שזו נקבה, כי פתאום שמתי לב לאיבר היוצא מבין כנפיה ונע בריתמוס מסויים לכוון העלה.
הסתקרנתי ומצאתי את פרטי הפרפר בגוגל.
הנה עוד כמה צילומים
ועדיין אני חושבת שהפרפר הספציפי הזה הוא חבר שלי. הוא בא רק בשבילי. הוא אוהב אותי ומאד מאד ביקש להיות יושב קבע בביתי, על הקיר הפיזי וגם בעולם הוירטואלי שלי.
נראה לי שאמשיך לצייר אותו:)
װ4 במאי, 2012 at 6:20 pm
מדהים!
הפרפר, הצילומים, הציור.
ומצחיק שקרה לך בדיוק מה שקרה לגרא בסיפור, דומה בכל אופן, איזשהו מפגש שברור שגם הצד השני שותף בו.
נפלא.
אהבתיאהבתי
װ4 במאי, 2012 at 9:48 pm
תודה מיכלי, רק שהדברים ארעו בהפרש של כחמישים שנה… אך מהם חמישים שנה באהבה?
אהבתיאהבתי
װ4 במאי, 2012 at 6:59 pm
איריסיה, זה מה שנקרא "רצה המקרה". והפרפר מרהיב עין ונהדר (ואת משה אבן עזרא כבר הבאתי בפייס)…
אהבתיאהבתי
װ4 במאי, 2012 at 9:49 pm
כן דודו, קראתי בפייס את אבן עזרא שהבאת. איזה יופי. וזה גם מה שנקרא: כוחם של צרופי מקרים…
אהבתיאהבתי
װ4 במאי, 2012 at 7:21 pm
ציור מקסים איריסיה. תענוג
אהבתיאהבתי
װ4 במאי, 2012 at 9:49 pm
תודה מירי. עונג שבת:)
אהבתיאהבתי
װ4 במאי, 2012 at 7:52 pm
עוצר נשימה הציור הזה. נראה קצת כמו תשליל.
אהבתיאהבתי
װ4 במאי, 2012 at 9:50 pm
תודה קסמים. בלילה הכל יכול להראות תשליל
אהבתיאהבתי
װ4 במאי, 2012 at 9:03 pm
הפרפר ממש דיגמן לך. צילומים יפים והציור עוד יותר, פרפר חמוד עם משקפיים.
אהבתיאהבתי
װ4 במאי, 2012 at 9:51 pm
כן ורד, פרפר עם משקפים מזכיר לי מישהי… שעה של חסד
אהבתיאהבתי
װ5 במאי, 2012 at 8:33 pm
מסע פרפרים כל כך יפה וכל כך מתאים אתך איריסיה,
פרפר תמיד מסמל עבורי את הצמצום וההתרחבות כפי שהיא קוראת
אצלנו הבריות כל העת ואהבתי לקרוא כאן ולראות את הצילומים ואת הציור במיוחד
אהבתיאהבתי
װ6 במאי, 2012 at 9:03 am
שריתי, צמצום והתרחבות- ראייה כה מדוייקת יש לך
אהבתיאהבתי
װ5 במאי, 2012 at 11:42 pm
איריסיה יקרה, ציור רב קסם, שכמו מאניש את הפרפר, או מציג את הנפש כפרפר(ית)
אהבתיאהבתי
װ6 במאי, 2012 at 9:02 am
שועי, כהמשך לקו המחשבה הקודם שלך- זה עוד מיצג גוף (נפש) קיצוני בדו מימד…
אהבתיאהבתי
װ6 במאי, 2012 at 9:49 am
%(-:% (האחוזים הם במקום כנפיים)
אהבתיאהבתי