*
האושר בא לבקר
שכבות ירוק סמיך
צפרדע רחוקה
טיפטוף מצינור מזגן
אוושת הלילה בשיח הפסיפלורה
*
האושר מזמין אותך לשבת
את מדליקה סגריה
הוא מחייך
אתם מקשיבים לצפרדע הרחוקה
ושותים יין מרלו
איזה יום היום?
לא חשוב
*
שבי רגע
ללא תשוקה
רק את ואור לילה
התיידדי עם הצללים
את לא צריכה לרקוד איתם
רק לנשום
כאילו אין מחר
רק את והאושר
*
האושר יושב על כיסא מול גופך
כשאת מתהפכת מעליכם
עם היין והעשן
את רוצה לנתק את החוט
אבל הוא מושך אותך אל בין זרועותיו
*
שכבות הירוק הסמיך
נסגרות כפסיפלורה בלילה
האושר מסמן לך לקום מהכיסא
את נכנסת הביתה
הוא נשאר
בחצר
*
װ19 במאי, 2012 at 4:59 pm
שיר יפה. ומזכיר לי שמזמן לא הייתי בחצר…הצילומים נהדרים במיוחד האחרון.
אהבתיאהבתי
װ19 במאי, 2012 at 5:01 pm
תודה ורד
את מוזמנת
את יודעת, מבעד לעדשה הכל נראה שונה
פרח אחד של פסיפלורה.. עולם ומלואו
אהבתיאהבתי
װ19 במאי, 2012 at 7:00 pm
איזה צילומים!!!
אהבתיאהבתי
װ19 במאי, 2012 at 9:11 pm
תודה איילה. איזו מחמאה!!!
אהבתיאהבתי
װ19 במאי, 2012 at 8:13 pm
פרח התאווה , מושלם במבנה שלו. אהבתי את האווירה שיצרת במילים ובצילומים.
אהבתיאהבתי
װ19 במאי, 2012 at 9:10 pm
גורית תודה. לרגע שכחתי שפסיפלורה הוא פרח התאווה. בשבילי הוא פרח מלא דמעות
אהבתיאהבתי
װ19 במאי, 2012 at 9:20 pm
יפה . הכל! שבוע טוב איריסיה
אהבתיאהבתי
װ19 במאי, 2012 at 10:11 pm
תודה מירי, שבוע טוב גם לך
אהבתיאהבתי
װ20 במאי, 2012 at 7:01 am
"האושר מזמין אותך לשבת"
וכך באתי אני וישבתי כאן איריסי והואשרתי והתעשרתי
והצילומים נפלאים איריסיה ומלאי עומק בתוך שורות שאושר מלווה אותן
אהבתיאהבתי
װ20 במאי, 2012 at 1:44 pm
שריתי, מוזמנת
ואת הרי יודעת שרק מבעד למשקפי דמעות
אפשר לראות את אקווריום האושר:)
אהבתיאהבתי
װ20 במאי, 2012 at 2:06 pm
הקסם של הירוק האפלולי הזה,
עם האור המסתורי. כן,
יש לזה תחושה של אושר שברירי,
שאני מכירה גם. יפה כל כך.
אהבתיאהבתי
װ20 במאי, 2012 at 3:39 pm
תודה מיכלי, אושר שברירי, רק כך הוא מתגלם:)
אהבתיאהבתי
װ24 במאי, 2012 at 1:37 pm
איריסיה יקרה, התלבטתי הרבה לפני התגובה. אייכשהו אני מן האנשים המעדיפים להיות שמחים-בחלקם (גם כאשר הם מאוד עצובים), מאשר מאושרים. עם הגיל, אני פחות ופחות מבין את האושר. אולי בשל איזו חוסר נחת פנימית, איזה דחף לערער כל הזמן את בטחוני בהוויה. אני יכול להבין נעימוּת (נועם של הקיום) אבל אושר נראה לי מעט רחוק, כמו שאין טעם לתפוס ציפור בכף יד, אלא לתת לה לעוף מעבר לטווח ההשגה.
אהבתיאהבתי
װ24 במאי, 2012 at 4:20 pm
שועי יקר, חייכתי למשפט שלך "עם הגיל אני פחות ופחות מבין את האושר" ואצלי זה אולי הפוך: עם הגיל אני יותר ויותר מבינה את האושר:) להבין ולא להבין זה שני צדדים של אותו דבר, לא? ועשרים השנה ביננו הם כהרף עין ביחס לאושר המובן והלא מובן:)
אהבתיאהבתי