בקר. שמש מזרחית עדיין. רוח קלה. קיץ. היום הראשון הרשמי שלי בסטודיו שעכשיו הוא לגמרי שלי. ציירתי כאן קודם, אבל עכשיו זה אחרת. כנראה שאחרת לגמרי. צבעי האקריליק שלי ערוכים, כן הציור, הבדים, המכחולים, אבל אני מתחילה בצבעי מים, איתם אני עפה.
וזו לא בעייה לעוף מעל הכל. מלמעלה.
למטה, בשדרה, החיים מתעוררים ברעש גדול, אוטובוסים ללא הפסקה, אופנועים וצופרים. במסעדה ממול העשן כבר מיתמר. ריח כבד. אני מצליחה אפילו להריח את ריחות הבושם הכבדים של הנשים העומדות בתחנת האוטובוס מתחת. ובכל זאת.
אני מביאה שני כסאות פלסטיק נוחים במיוחד ונשענת לאחור. רגע לפני שאני מתחילה אני עוצמת את עיניי. האם אצליח לעוף?
וברגע אחרי הידיים עפות מעצמן: העצים. עצי התמר הדקיקים בשדרה. הם יהיו הראשונים, המבשרים את הזמן החדש. אני מתחילה.
מזה כמה שבועות שאיני מציירת. עסוקה במעברי החיים השונים.
כשנתקפים חרדה מומלץ להרים את המבט, להסתכל על החוץ ולהתמקם. להגדיר. זה בית. זה עץ, זה כחול. זו אבן. זו היד שלי. זה מכחול.
והנה הציור השני, בשלושה שלבים: תכננתי לצייר שוב את השדרה עם יותר פרטים של הבניינים לצידה. התחלתי בבניינים. סוג של התמקמות נוספת.
שלב ראשון
שלב שני
שלב שלישי
החלטתי לא להוסיף את עצי התמר.
איני יודעת כמה זמן חלף. הצללים התקצרו בהרבה. גם הצבעים נעשו פחות חדים. בשלב הזה, נדמה לי, כבר לא שמעתי את קולות השדרה. וגם הריחות התחלפו בריח הים שבאופק הקרוב. כך נדמה לי. כי כשאני עפה הריחות והקולות לגמרי משתנים.
בציור השלישי איחדתי את הדקלים עם הבתים, תהליך בשלבים:
אני חושבת שהגזמתי עם הירוק של הדקלים. אולי החום התחיל להשפיע. אולי התגעגעתי לקרירות הירקרקת של החורף. כאן או אי שם בעצם.
ידעתי שזמני על המרפסת הקטנה הולך ואוזל. בצהרים תכה בה השמש בעוצמה. עברתי לכסא ממול, עם הפנים לצפון, וסיימתי באקוורל חפוז מול המדשאה והים.
יפו, סוף יולי, 2012
װ24 ביולי, 2012 at 11:54 pm
מרגש …התחלות…הציורים והסיפורים מזכירים לי את יומני המסע של תיירים בתקופה הויקטורינית , כשיומני המסע היו מנציחים את הנופים (באין מצלמה )כדי לשמר את החוויות.
מסע יפה שיהיה לך
אהבתיאהבתי
װ25 ביולי, 2012 at 1:07 pm
רוני, אכן עוד תחנה במסע ארוך, לפעמים משאת ולפעמים לשאת:)
אהבתיאהבתי
װ25 ביולי, 2012 at 5:50 am
כרוניקה של צבעי מים, וכמה שזה יפה
אהבתיאהבתי
װ25 ביולי, 2012 at 1:07 pm
תודה דודו. כרוניקה זו מילה טובה לי. אשתמש בה בהמשך
אהבתיאהבתי
װ25 ביולי, 2012 at 7:31 am
את מביאה את החוץ כמו קסם לנייר. כל כך יפה. גם יפה לראות את השלבים ואפשר דרך הפוסט לחוש את האוירה שם במרפסת.
אהבתיאהבתי
װ25 ביולי, 2012 at 1:10 pm
ורד אחותי, תיעוד השלבים היה כח מניע. זה כמו להיות מבפנים ומבחוץ.
היום למשל לא הצלחתי לתעד והיה קשה מאד לצייר ברצף ברעש, בריחות ובחום…
אהבתיאהבתי
װ25 ביולי, 2012 at 3:05 pm
ואצלי בעבודה נעים וקריר אך אין מקום להשראה או יצירה. אולי עדיף החום…
אהבתיאהבתי
װ25 ביולי, 2012 at 10:31 am
הדקלים האלה כל כך אנושיים,
ממש מרקדים להם בשדירה,
פרועי בלורית.
ויפו אוהבת איך שאת מציירת אותה.
אהבתיאהבתי
װ25 ביולי, 2012 at 1:13 pm
מיכלי, בפעם הראשונה ששמתי לב שישנם דקלים דקיקים וגבוהים עד מאד זה היה בבהמאס. גם שם ניסיתי לצייר את הריקוד שלהם. ופתאום שמתי לב שגם בארץ ישנם כאלה. הם כלבי הרוח של העצים, לא? (אני מתה על כלבי רוח…)
אהבתיאהבתי
װ25 ביולי, 2012 at 1:31 pm
כלבי רוח, לגמרי.
אהבתיאהבתי
װ25 ביולי, 2012 at 10:43 am
כאחת שמתהלכת בשדרה הזו כמעט כל יום, מאוד אוהבת את הרישומים מלאי היופי, הוצאת את כל הקסם והחן שיש בה, הלב ממריא איתך ועם משיכות המכחול שלך.
אהבתיאהבתי
װ25 ביולי, 2012 at 1:15 pm
ורד תודה. בטח כבר התרגלת לעומס המעושן כאן. היום היה לי קשה….
אהבתיאהבתי
װ25 ביולי, 2012 at 1:46 pm
זה בדיוק העניין- באמנות שלך את עושה את מה שאי אפשר לעשות במציאות: מנקה את הפיח, העשן והלכלוך ומגלה את היופי שמתחת…
אהבתיאהבתי
װ25 ביולי, 2012 at 11:15 am
תודה על האפשרות לעוף איתך אהבתי את התהליך ואיך שהבעת אותו בצבע ובמילים, את מצליחה לעוף, נראה לי שהמקום מתאים למעוף
אהבתיאהבתי
װ25 ביולי, 2012 at 1:16 pm
תודה חני. לפעמים אנחנו עפות ביחד:)
אהבתיאהבתי
װ29 ביולי, 2012 at 1:38 pm
סטודיו חדש? איזה כיף! זה אומר שיהיו חוגים נוספים? מחכה בשקיקה. בהצלחה יקרה. נשמע מרגש וקסום
אהבתיאהבתי