.
היה הייתי ילדה. עכשיו אני כבר לא. נולדתי בעיר שאולי לא קיימת. על יד יער שאני אולי לא זוכרת . סבתא שלי גידלה אותי . אימא שלי היתה משהו שהיה אסור לדבר עליו. עכשיו היא גרה במערה ואולי היא נזירה. אבא שלי היה לוחם. כשהייתי בת שנה הוא יצא עם רובה ולא חזר. גרתי עם סבתא עד שהתגייסתי לצבא. היא מתה כשהייתי בטירונות. אני פציפיסטית ופטורה מרובה, אבל קניתי אחד, אחרי שהשתחררתי על סעיף רגישות יתר.
כשהייתי ילדה סבתא סיפרה: היינו עולים חדשים בתנאים מחפירים וסבא לא החזיק מעמד ומת מדלקת ריאות יום לפני החתונה של אימא, שהיתה כבר בהריון מתקדם. אימא שלך תמיד הלבישה אותך יפה, במיוחד בחליפה מתוקה אדומה, אבל אחרי שאבא נעלם, היא חדלה והתמכרה לתרופות בלי שאף אחד ירגיש. גם היא לא הרגישה. כשהיית בת שלוש בא לבית שלנו זאב. וכמו בסיפור המפורסם, הוא הבטיח לאימא שהוא יפסיק להיות זאב. אימא האמינה לו כי הוא התלבש כמו פרופסור באוניברסיטה והיה מקריא לה שירים וסיפורים מדי ערב. אחר כך הוא הפסיק להתלבש, ואחר כך הוא הפסיק לבוא. אימא חיפשה אחריו ביער עד שמצאה אותו במערה שלו. כשהם נפגשו הוא לא הכיר אותה ונתן לה ביס ושבר לה את הפרצוף. אימא חזרה הביתה, אבל היא לא החזיקה מעמד וברחה שוב ליער.
איריס קובליו, 1999, אקוורל ושיער, 50×70
.
איריס קובליו, 1999, אקוורל ושיער, 50×70
.
איריס קובליו, 1999, שיער ואקוורל, 50×70
'
איריס קובליו, 1999, אקוורל ושיער, 50×70
.
איריס קובליו, 1997, אקוורל ושיער על אריזת תרופה
.
איריס קובליו, 1997, אקוורל על אריזת תרופה
.
איריס קובליו, 1997, אקוורל על אריזת תרופה
.
איריס קובליו, 1997, אקוורל על אריזת תרופה
.
איריס קובליו, 1999, אקוורל ושיער 50×70
.
איריס קובליו, 1998, אקוורל ושיער בקופסת תכשיטים
.
.
װ10 באוקטובר, 2012 at 1:46 pm
איריסיה יקרה, עבודות מעט מפחידות (מרשימות אך מפחידות). בפרט שהזאב בכיפה אדומה, כמו זאבים וזאבי-אדם אחרים של היער השחור, מקורם במלה גרמנית שתרגומה:
"מזדאבים" שביאורה הוא אנשים החיים ביערות מחוץ לטווח השפעתו של החוק-העירוני,
ולכן בימי הביניים האמינו שהם חיים גם מחוץ לאלוהות (כלומר עובדים את הצד שכנגד).
כך, הצייד בכיפה אדומה הוא נציג המשפחה-העיר-המדינה-המלכות-האלהות, שבא להשיב את הסדר על כנו, ולהילחם בכפירה בסדר הטוב. מובן כי פעמים הרבה היו "מזדאבים/ות" אלו אנשים אאוטסיידרים, נוודים, נשמות-חופשיות, שלא ממש הסתגלו לסדרי העיר, לקליקות ולההיירככיות.
מעניין עוד יותר, כי שמת את עצמך בעור הזאב.
אהבתיאהבתי
װ10 באוקטובר, 2012 at 4:08 pm
שועי יקר, מעניין מה שכתבת על מזדאבים. אני חושבת שאצלי הזאב נשלף ככלי נשק, סוג של שחור שמכה בשחור עד שבסופו של דבר יבוא הניצוץ. או שלא יבוא. לפעמים כל כך מרגיז אותי המשפט הניו אייג'י הזה " קצת מן האור דוחה הרבה מן החושך" כאילו שחושך זה רע שיש למגר אותו מייד.
בזמנו הציורים האלו לא הפחידו אפאחד. אבל ככל שחולפות השנים ויותר ויותר פרחים ואוקיינוסים מתגלמים כפרות יצירותיי, ההופעה של כיפה אדומה מפחידה כביכול. אבל מאחורי הקלעים, היא, הזאב, הצייד וכל יתר השחקנים מצחקקים ומפצחים גרעינים:)
אהבתיאהבתי
װ10 באוקטובר, 2012 at 2:19 pm
איריסיה היקרה, תודה! זה מאד נוגע ומרגש (ועוד יותר מעניין מה תגידי על פרק כיפה אדומה) ולא שכחתי גם את זה https://hologramit.files.wordpress.com/2011/10/pieta-li.jpg
אהבתיאהבתי
װ10 באוקטובר, 2012 at 3:46 pm
מרית יקרה, לעונג הוא לי. וכן, אני סקרנית לכל מילה כתובה בספר החדש שלך, כמובן לכיפתך האדומה, ואני חושבת שאת יודעת שרק בגללך (או בזכותך) שלפתי מתיבת הקסמים הפנדורית שלי את הסיפור הזה ואת סדרת הציורים הנ"ל.
אהבתיאהבתי
װ10 באוקטובר, 2012 at 2:56 pm
איזה סדרה קשה.
ערבוב של מר מוות
עם מתיקות וריקבון
ילדותיות ונשיות,
בקיצור, קשה קשה.
גם הטקסט המקדים,
הו קשה.
את אמיצה. מאוד.
אהבתיאהבתי
װ10 באוקטובר, 2012 at 6:42 pm
מיכלי, אין ממה לפחד
ודווקא הייתי מאד שמחה באותם ימים, ממש רצה עם זאבים
וטוטו השתתף ברצון בתפקידו הזאבי כשתרם את שערו, הוא היה אז מאד צעיר, וגם אני צעירה ושנינו היינו חסרי מנוח ומלאי תקוות
אגב, את מכירה את סינדי שרמן?
אהבתיאהבתי
װ10 באוקטובר, 2012 at 9:24 pm
פשוט מקסים. הטקסט הזה נפלא והייתי שמחה לקרוא ספר כזה. הציורים של הזאבים בכלל נהדרים.
אהבתיאהבתי
װ11 באוקטובר, 2012 at 12:28 am
תודה מעיין וברוכה הבאה לבלוגי
אהבתיאהבתי
װ10 באוקטובר, 2012 at 11:29 pm
כן, מכירה את סנדי שרמן,
אבל דווקא נזכרתי בדיאן ארבוס
עם כל הפרווה ואנשי זאב וכל זה 🙂
אהבתיאהבתי
װ11 באוקטובר, 2012 at 12:29 am
מיכלי ואותי דווקא דיאן ארבוס מפחידה (בערך) וסינדי שרמן לא…
אהבתיאהבתי
װ11 באוקטובר, 2012 at 6:14 am
מסקרן מצמרר ומרגש -המילים והציורים הנפלאים שלך איריסיה ,מעורר סקרנות לספר
אהבתיאהבתי
װ11 באוקטובר, 2012 at 9:03 pm
תודה רבה חנה. ספר לא בא בחשבון
אהבתיאהבתי
װ11 באוקטובר, 2012 at 9:10 am
[…] ומחוות כיפה אדומה של איריסיה קובליו […]
אהבתיאהבתי
װ11 באוקטובר, 2012 at 9:02 pm
תודה תודה מרית
אהבתיאהבתי
װ11 באוקטובר, 2012 at 1:30 pm
איריסיה אהבתי מאוד
גם את הפוסט הכואב
וגם את האיורים המשחררים
תודה
אהבתיאהבתי
װ11 באוקטובר, 2012 at 9:02 pm
כן דודו, לא אבחל בכל הזדמנות להטיח את הדבר הזה
אהבתיאהבתי