1.
מהרגע שאנחנו יודעים להבדיל את עצמנו מאחרים אנחנו מגלים את רגש הדחייה.
אם מסתכלים על עצמנו כיצור רגשי, אנחנו בנויים ממשיכות ודחיות בלבד, המשתנות ומרצדות כמו שמש על גלים. משיכה הופכת לדחייה, דחייה הופכת למשיכה.
ואם גלים, תנועת הים הבלתי פוסקת היא כמו תנועת הרגש.
אם היינו רק מרגישים היינו משמידים את כל מי שמסביבנו ומרגיז אותנו באותו רגע. רובנו מכחישים את זה.
אבל האם אנחנו עשויים רק מרגשות?
2.
ברור שלא.
למי זה ברור?
אני מסתכלת במראה. רגשות הדחייה והמשיכה חרוצים כמפת סימנים על פניי.
הייתי רוצה לראות פרחים מצוירים על לחיי. להיכנס למסלול ולהפוך לעולת-רגל דרך שבילי פריחה עד הלב.
לא הלב ההוא הביולוגי, אלא הלב הפועם בלי קשר לגופי, הלב המחובר לפעימה האחת.
אך בכל פעם שנדמה שהצטיידתי בתרמיל כהלכה (פנס, נעלי הליכה, מצפן, מים ועגבניות) אני מאבדת את התרמיל באחד השבילים, לפעמים הוא נופל לתהום ואני נותרת עריה לזמן מה..
3.
ואפרופו עגבניות.
לפעמים עולה על דעתי שמוטב היה לי להיות מטפלת בפרחים מאשר אמנית. אולי הייתי צריכה ללמוד גינון-תרפיה. אני מחפשת ומחפשת בגוגל. יש דברים כאלה:
ואז אני כותבת SMS לג':
-מצאתי, אני אהיה מטפלת בעגבניות
-זה רעיון טוב. חפשי בגוגל
– אתה זוכר שעגבניה זה הדבר הראשון שהייתי מצילה מהעולם לפני השמדה
-אני לא אוהב עגבניות, את הרי יודעת, אבל בשביל להיכנס אִתָּךְ לאי העגבניות, אחרי שהעולם יושמד, אוכל עגבניות
-איזה יופי! אין כמוך נסיך. אז אפשר לבשל לך היום פסטה עם עגבניות?
-כן, אבל בבקשה שימי הרבה שמנת כדי שהצבע לא יהיה כל כך אדום. אולי גם צרור פטרוזיליה?
-אני מעדיפה סלרי…
(סלרי הוא מספר שתיים שהייתי לוקחת לאי בודד)
-אוף סלרי. אבל גם עם סלרי אבוא איתך.
5.
-ונסתתר מהעולם
-כן. נסתתר
(עם עגבניה וסלרי)
.
.
4.
-תעשי הפסקת אינטרנט. תשימי פחות . אל תשימי. שיתגעגעו אליך.
-אבל אז אני לא אהיה קיימת-
-תעבדי בסתר!
5.
הארנבת שלי, ששת, סירבה לשתות מים מהמתקן. גם מצלוחיות היא לא שתתה. כולם אמרו: זה לא יכול להיות. היא תתייבש. היא היתה אצלי חודש. חופשיה פצועה ומאושרת. לא מיובשת. יומיים לפני שנפרדנו גיליתי את מה שהיא עשתה בסתר: שתתה את החשופיות שהסתובבו בחצר. במו עיניי ראיתי את זה.
איריסיה קובליו, אקוורל, נובמבר 2012
6.
אבא של ג' היה עושה מצות בסתר בכפר הנידח ההוא אי שם ברוסיה. אוי ואבוי אם היו יודעים.
7.
יש סתר. יש מסתור. ישנו מסתורין. יש נסתר. יש סתור.
סתור זה טוב.
חדר שינה למשל זה דבר סתור. דבר והיפוכו. זה להיות קיימת ולא להיות קיימת באותו זמן עצמו.
8.
ושם אארוג בסתר.
ושם אערוג
9.
כאיילה
װ22 בנובמבר, 2012 at 6:45 pm
איריסיה, אכן הפוסט בוהק-מבריק. העגבניה הביאה אותי להרהר בפֶטיש העגבניות של אייל שני, ההופכות במו-פיו, לבעלות חיים של ממש [שמעתי אותו פעם ב"מאסטר-שף" נוזף באחד המתמודדים: "מי אתה על יד עגבניה!"]. ציור השבלול (הקונכיה הנודדת) יפה. וגם אביו של ג' שקיים מצוות בסתר ברוסיה. לאחרונה, קראתי איזה ספר שבו התבהר לי עד כמה קשה היה להיות נוצרי מאמין ברוסיה הקומוניסטית; כך שאני מניח שלקיים מצוות ברוסיה גם כן לא היתה חגיגה מתמשכת. נוסף לנסתר, ולסתור, יש גם אללה יסתור (שמתחבא כל השבוע מאחורי עמוד ענן).
אהבתיאהבתי
װ23 בנובמבר, 2012 at 10:01 am
שועי יקר, היסתור הזה שציינת בסוף היה אצלי בסעיף 9 אבל התחלף לאיילה:)
שמחה שאהבת את הפוסט המתעופף הזה (שני סמיילי)
אהבתיאהבתי
װ22 בנובמבר, 2012 at 7:16 pm
איריסיה פוסט יפהפה. והעגבנייה כל כך אנושית ועגבנייתית
עד שאני מתקשה להבין איך את אוכלת אותה בסופו של דבר
אהבתיאהבתי
װ23 בנובמבר, 2012 at 10:03 am
דודו, שים לב טוב לעגבנייה שלי. יש בה חור. היא נראית יותר כתליון לשרשרת. רק זה שהוגדרה כעגבנייה עושה אותה עגבנייה. עגבניות בעצם לא קיימות. הן רק חלום.
אהבתיאהבתי
װ22 בנובמבר, 2012 at 9:49 pm
אוהבת אהבות, אוהבת ארנבות, אוהבת עגבניות, אוהבת סלרי ואפילו לא שונאת חשופיות. אחלה פוסט 🙂
אהבתיאהבתי
װ23 בנובמבר, 2012 at 10:04 am
תודה עידיתי. מקווה שזה פחות הבהיל וניחם מהקודם:)
אהבתיאהבתי
װ25 בנובמבר, 2012 at 11:52 pm
כן, אבל את הציירת והצבעים שלך תמיד יפים בעיני 🙂
אהבתיאהבתי
װ22 בנובמבר, 2012 at 10:51 pm
אוסף יהלומים
אהבתיאהבתי
װ23 בנובמבר, 2012 at 10:06 am
רננה, פתאום אני קולטת שאני מעשירי העולם. מוקפת קופסאות מלאות יהלומים
אהבתיאהבתי
װ22 בנובמבר, 2012 at 11:16 pm
מקסים איריסיה נסחפתי איך בזרם התודעה לא מתה על עגבניות אבל על סלרי כן. טקסט מרהיב וחי
אהבתיאהבתי
װ23 בנובמבר, 2012 at 10:06 am
תודה חנה המקסימה ושבת שלום
אהבתיאהבתי
װ23 בנובמבר, 2012 at 4:45 pm
מופלאה את איריסיה
בתודעתך הישרה
מילים אין לי הרבה כרגע
זה משהו בתחושה
ובכנות האמירה
תודה.
אהבתיאהבתי
װ26 בנובמבר, 2012 at 8:20 am
תודה שריתי. שמחה שקראת
אהבתיאהבתי