איריסיה קובליו, 2013
.
מתחת לציור הזה היה ציור אחר. בהתחלה שמתי אותו כאן בפוסט. אחר כך הרגשתי שנכון להוריד אותו. לא לתת לו שום במה.
העבר נמצא מתחת לשכבות. ברנטגן אפשר לראות הכל.
אקריליק זה צבע שאפשר לאטום בו, לכסות, למחוק. התאהבתי בצבע הזה כשהתחלתי לעבוד גם גלויות
אחר כך כשרציתי לכסות חלקים מביכים מרישומים טובים
ואז כדי לכסות ציורים שלמים
אני לא אוהבת את התוצאות הפסיכולוגיות של ציורי האקריליק. את הפרשנות המתבקשת. את הסיפור.
אני אוהבת מרחב נקי, אוורירי, שהוא צבעי המים
ובכל זאת, באקריליק ישנה עוצמה ונוכחות שאי אפשר להתכחש לה
אם הציור מצליח להתעלות מעבר לסיפור שלו, להישאר ולשרוד שנים מבלי להימחק, זה נס.
רישומים וצבעי מים (אלפי אלפים) נמחקים לעיתים נדירות ביותר. גם כשהם לא טובים עדיין יש להם ערך כסקיצה, כתהליך. אבל הקנווסים הגדולים המכוסים באקריל, זהב, נחושת, ושאר זרחנים-
מה עושים איתם? מה עושים?
װ8 בינואר, 2013 at 4:38 am
נפלא!
אהבתיאהבתי