שאלת אותי מה אני עושה כיום. אמרת לי שאת מחפשת אותי לפעמים ברשת, ואת מוצאת, לא מעט, אבל מה עם החיים? האם יש לך תערוכה בקרוב? מזמן לא היתה לך, או ספר אמן, עכשיו יש טרנד כזה, אנשים עושים לעצמם ספרי אמן, אמנם הוצאת בעבר כמה ספרי אמן, אבל העבר עובר מהר, האם את מציירת בקו מסויים? סדרה? נושא? האם את מתכוננת לדבר מה? האם יש לך סדר יום? האם יש לך סטודיו? לא התראינו מזמן. פעם היינו יושבות מדי פעם בבתי קפה ומקריאות שירים, האם את עדיין כותבת? האם יש לך חברים? מתי היית לאחרונה בתל אביב? לא שתל אביב היא משהו
ובכן יקירתי, אני חיה בפרוור, לא מספיק פרוור בעיניי, הייתי רוצה לגור בקצה ממש, בשולי שדות ויערות. ואני מציירת רק לפעמים, אין לי קו ונושא וסדרה. אני מציירת לפי המיית הלב. אין לי תערוכה בקרוב ולא ספר אמן ואיני אוספת כספים ברשת לקדם פרויקטים ואיני מגישה לתחרויות ופרסים, ולא, אין לי "סטודיו". הסטודיו שלי זה החיים. כלי עבודתי מפוזרים פה ושם. והם לא רק צבעים ומכחולים. אני מלמדת ציור בצבעי מים כמה פעמים בשבוע ושמחה להביא הביתה קצת פרנסה ואני כותבת הרבה פחות. יש לי גור לגדל, כלב רוח מיוחד, והוא ממלא שעות רבות של התבוננות ולמידה. כשיגדל אולי נעבור לשולי השדות, שיוכל לעוף מהשדה אל היער ובחזרה, לצוד את מה שחייב לצוד ואז לטפס על עץ התאנה שבחצר, להניח ראשו בין עליה הריחניים המנחמים. זה יהיה קיץ והעץ ייתן פרי גדול ומתוק במיוחד. אני אעשה ריבות לכל המשפחה והכפר. יהיה לי שיער לבן ואני אהיה זקופה וחזקה ולעולם לא יכאבו לי הרגליים. לפנות ערב אצעד שישה קילומטרים בין השדות, ותמיד כשאחזור תחכה לי ארוחה חמה בבית, שבן זוגי בישל, כי אחרי שסיים את כל הלימודים השונים והמשונים שלו, החליט להתמקד בגידול עצמי ובישול אורגני והוא ממש יצטיין בכך. אבל בינתיים אני מציירת לפעמים עציץ שהוא מביא לי, או אגס סמוק, או זר וורדים שמחזיק יותר משבוע. לפעמים כשכלב הרוח שלי רגוע אני רושמת אותו ישן. הייתי רוצה לצייר את הבת שלי לעיתים קרובות יותר, אבל היא גרה בעיר אחרת ולה חיים משלה. אולי פעם נגור כולנו באותו כפר, כמו שההורים שלי גרים באותה עיר פרוורית, על-יד כל הילדים והמשפחות שלהם.
אני שמחה שיצא סוף סוף הספר היפה שלך לאור. קראתי היום ממנו בחצר. השעה הייתה מוקדמת והעצים המעטים, הדלילים עדיין, היו מלאים בצפרים. באוויר היה ערפל האופייני למפגש בין שתי עונות והקפה היה טעים במיוחד. היה מספיק חמים כדי לשבת בחצר בלי גרביים, אבל בכל זאת נזקקתי לשל על הכתפיים, מעל בגדי השינה שלי. כלב הרוח שלי התפנק במרבצו (עדיין מעולף משנת לילו) ובן זוגי התכונן לעבודת יומו. עכשיו אני לבד. עוד מעט אכנס לחדר הרחצה ואתחיל את יומי. אני מודה לאל שעדיין כולנו בריאים, (ומתפללת שייתן בריאות לכמה אנשים קרובים שזקוקים לכך) שישנה פרנסה וקורת גג, שיש אלוהים, ושמדי פעם מגיע לידיי ספר טוב.
װ27 בפברואר, 2013 at 12:56 pm
יפה איריסיה ושליו. אהבתי:"ולא, אין לי "סטודיו". הסטודיו שלי זה החיים." את יודעת שאני בשאלות האלה כל הזמן. ובאשר לשאלות שאנשים שואלים, כן זה מה ששואלים אבל את יחידה ותשובותיך יחידות ומיוחדות.
אישאללה רק בריאות ושקט, ולצייר בלי מטרות רחוקות.
חיבוק
אהבתיאהבתי
װ27 בפברואר, 2013 at 6:22 pm
תודה לוסי יקרה. על אחד לוקח/ת את זה למקום שלו..
אהבתיאהבתי
װ27 בפברואר, 2013 at 4:27 pm
טוב לה לאישה, שיש לה חברה בבוקר כמוך
אהבתיאהבתי
װ27 בפברואר, 2013 at 6:22 pm
תודה ענת. וגם לגבר:)
אהבתיאהבתי
װ28 בפברואר, 2013 at 1:20 am
גברים זה עניין לגמרי אחר 🙂
אהבתיאהבתי
װ28 בפברואר, 2013 at 8:32 am
בדרך כלל כן:)
אהבתיאהבתי
װ27 בפברואר, 2013 at 8:18 pm
אהבתי מאוד את הרוח המפויסת והנינוחה השורה על הפוסט
אהבתיאהבתי
װ27 בפברואר, 2013 at 8:44 pm
כתבת יפה וציור החצר יפייפה. אשמח לריבה.
אהבתיאהבתי
װ28 בפברואר, 2013 at 8:32 am
תודה ורד. ריבה תהיה!
אהבתיאהבתי
װ27 בפברואר, 2013 at 11:07 pm
כתיבה נפלאה ומרגשת.
אהבתיאהבתי
װ28 בפברואר, 2013 at 8:33 am
תודה יעל
אהבתיאהבתי
װ28 בפברואר, 2013 at 10:49 am
איזה יופי. בטח כיף לקבל מכתב כזה. עם הציור.
אהבתיאהבתי
װ28 בפברואר, 2013 at 2:54 pm
תודה עדה
אהבתיאהבתי
װ1 במרץ, 2013 at 6:19 pm
תודה איריסיה. גן קטן מקסים לך וגם אורך רוח ונדיבות
אהבתיאהבתי
װ2 במרץ, 2013 at 9:19 am
ותודה לך שולמית יקירתי
אהבתיאהבתי
װ4 במרץ, 2013 at 11:47 am
איריסיה יקרה, רשימה כתובה להלל. גם משרה חיוך, גם כתובה נהדר.
אהבתיאהבתי
װ4 במרץ, 2013 at 4:38 pm
תודה תודה שועי. שמחה על החיוך:)
אהבתיאהבתי