.
קִבַּלְתִּי כְּוויָה בְּעֵת אֲפִיַּת הַתַּפּוּחִים
יָדִי נִשְׁלְחָה בְּהִתְלַהֲבוּת מוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ כְּמו שָׁכְחָה
שֶׁאֵין הַמּוּבָן מֵאֵילָיו מְיֻדָּד עִם הַחַיִּים
וְשׁוּב רֵיחַ הַצִּפֹּרֶן קִנָּמוֹן וְיַיִן מָתוֹק
הֵנִיפוּ אֶת דִּגְלֵי הַמִּתְיַצֶּבֶת לִקְרִיאַת הַקְּדוּמִים
וְהַיָּד הַזְּרִיזָה עָרְמָה תַּבְשִׁילִין מְתוּקִין
כְּאִלּוּ שמֵעוֹלָם לֹא נָפְלוּ דְּבָרִים
וּכְשֶׁקִּבַּלְתִּי תַּרְסִיס מוֹחֵק כְּווּיוֹת
רִסַּסְתִּי, אֲבָל חֶלְקִית
כִּי רָצִיתִי שֶׁקְּצֵה כְּאֵב אֶחָד יִשָּׁאֵר וְיַמְשִׁיךְ לְהָצִיק
רמַיְנְדֶּר לְיָמִים אֲחֵרִים,
בָּלַם בִּתְחִילַּת דְּהִירָה חֲפוּזָה
איריסיה קובליו, אקוורל, 2006
װ17 במרץ, 2013 at 10:16 am
איזה יופי, להשאיר את הכאב כבלם להיבריס. ואפילו הצבעה של חקל תפוחים יצא נכון כל כך (ובחנתי אותו בשני מחשבים)
אהבתיאהבתי
װ17 במרץ, 2013 at 2:20 pm
דודו, אכן חקל תפוחין אבל בזעיר אנפין:)
אהבתיאהבתי
װ18 במרץ, 2013 at 10:17 am
איריסיה יקרה,
כוויה זה כואב. מה שמזכיר שצריך סילברול בכל מקרר (זוהי משחה שבאמת מקילה כל כך
על כאבים של כוויות שזה פלא ממש).
אהבתיאהבתי
װ19 במרץ, 2013 at 7:44 pm
תודה שועי. מכירה דברים חזקים מסילברול:)
אהבתיאהבתי
װ21 במרץ, 2013 at 9:45 pm
רציתי לכתוב שזה כמו הסיפור על משה רבינו, אבל הוא שלח יד לזהב. זה היה המובן מאליו שלו. המלאך הסיט אותה לאש.
כל מה שעושים זה פורטרט עצמי אבל השיר הזה הוא גלוי ותמציתי במיוחד.
בני מנה את שלושת הדברים השנואים עליו בעולם: שיעורי בית, אפרסקים (כן, כן, אפרסקים) וכוויות אפילו יותר.
אהבתיאהבתי
װ22 במרץ, 2013 at 8:59 am
מרית יקרה. כן, מלאך.
גם אני לא אוהבת לאכול אפרסקים אבל הם מצטיירים מצויין
וכוויות- לא נדבר עליהן כרגע
..
אהבתיאהבתי