*
כְּאִלּוּ שֶׁיָּצָאתִי בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת אוֹר אֶל הַיָּם
כְּאִלּוּ שֶׁנִּיתַּקְתִּי מִן הָאֲדָמָה אֶל תּוֹךְ הַיָּם
כְּאִלּוּ שֶׁשָּׂחִיתִי בְּעֹז אֶל גַּל הַר הַיָּם
כְּאִלּוּ שֶׁהָלַכְתִּי עַל חוּטֵי קֶצֶף הַיָּם
כְּאִלּוּ שֶׁבָּרָאתִי אֶת צֶבַע טוּרְקִיז הַיָּם
כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי
מַה חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי
.
.
איריס איריסיה קובליו, 2013, אקריליק על עץ, 30×80
װ18 במאי, 2013 at 12:42 pm
אהבתי. מאוד. גם את הציור.
אהבתיאהבתי
װ18 במאי, 2013 at 10:32 pm
תודה דודו ושבוע טוב!
אהבתיאהבתי
װ18 במאי, 2013 at 5:42 pm
בסדר,
אולי הכל כאילו :- )
אבל הציור לגמרי באמת.
באמת.
אהבתיאהבתי
װ18 במאי, 2013 at 10:33 pm
תודה מיכלי מאי שם….
אהבתיאהבתי
װ19 במאי, 2013 at 6:26 am
(אני עוד אי כאן,
אוטוטו…)
אהבתיאהבתי
װ18 במאי, 2013 at 8:47 pm
רקיע עוטף את כולך איריסי
ואני בכלל חושבת ששמים פתוחים אליך
ואת להם – כמה יפה כאן המילים והים
אהבתיאהבתי
װ18 במאי, 2013 at 10:33 pm
תודה שריתי 🙂
אהבתיאהבתי
װ18 במאי, 2013 at 9:17 pm
טוב, כזה הוא הים, הוא מסיר מאיתנו את גבולותנו ואת מגבלותנו,
למראית עין אמנם, אבל רגעים כאלה שווה לנצור, הגל הקפוא הזה
הזכיר לי את הגל הקפוא של הוקוסאי בהדפס העץ המפורסם שלו
(דרור בורשטיין כתב עליו באתר שלו בשבוע שעבר, וגם אני הבאתי
את אותו הדפס בשעתו ברשימה שנקראה "ליָפֵּן את יפו").
אהבתיאהבתי
װ18 במאי, 2013 at 10:35 pm
שועי, איזו מחמאה… הגל הקפוא ליווה אותי שנים רבות, לפני שנים רבות.. הזכרת לי.. איך כנראה השתרש בי…
אהבתיאהבתי
װ17 ביולי, 2013 at 10:46 am
[…] טורקיז […]
אהבתיאהבתי