*
חלפתי על פני ברוש מעוטר בשלל בוגנויליות
המדחום במכונית הראה שלושים מעלות
אבל הקור הנושב על בטני הניע אותי מלעצור
למרגלות הברוש עמד כלב גדול שחור ושעיר
אולי גם בגלל זה לא עצרתי
לצלם
לאיסטגרם למשל
למה לצלם
כי היופי הזה לפט אותי והיה התגלמות של הרגע הזה
אך מייד להקת מחשבות דביקה סחררה את ראשי
והפעילה את שארית זרימת הדם בחזי
(אחרי מספר לא מבוטל של מבחנות שנלקחו ממנו הבוקר)
איזה מזל יש לי שלפעמים אני נוסעת לעבודתי דרך רחובות פורחים
איזה מזל שעדיין יש לי עבודה
אפילו שמהשבוע הבא כבר לא
איזה מזל שהשבוע הבא לא באמת קיים
כי ככה כתוב ב"כוחו של הרגע הזה"
אולי "הזה" שאליו ניתן להגיע הוא הרגע לעצור
על יד הברוש המעוטר למשל
אבל המשכתי לנסוע
הלוך
וחזור
איזה מזל שיש דבר כזה "חזור"
(גם כשההלוך מוטל בספק או נגמר)
הנה יורד מחסום הרכבת לצד הכביש החדש שנסלל בנחישות
וכך מתאפשר לי לראות מקרוב את ערימות העפר הנושפות בפניהם המיוזעים של העמלים
ועוד לראות
איך אני, במכונית הקרירה
מתייפחת לסרוגין על
הא ועל דא
הבילים
*
װ5 באוגוסט, 2013 at 8:05 pm
אכן ברוש מעוטר ומסקנות חכמות למרות… שאנחנו קרובים אצל עצמינו וכשאנחנו מהבילים קשה להיות שלוו
אהבתיאהבתי
װ6 באוגוסט, 2013 at 1:27 pm
מירי יקרה תודה רבה על התגובה למרות ההבילות השורה על הקלידים
אהבתיאהבתי
װ5 באוגוסט, 2013 at 8:41 pm
זה רק החום או שיש דברים בגו?
אהבתיאהבתי
װ6 באוגוסט, 2013 at 1:27 pm
זה החום דודו
אהבתיאהבתי
װ6 באוגוסט, 2013 at 1:02 pm
איריסיה יקרה, יש ימים כאלה שהכל נראה כמו תמונה שנתלתה עקום ושומעים גם איך האויר עוזב כאילו שהקיום הוא גלגל מפונצ'ר. בעיניי שווה ברגעים כאלו לזכור כי זה לגמריי יחסי, וישנם גם ימים טובים ורגעים טובים ודברים אהובים ואנשים אהובים. זה עוזר מאוד. במיוחד כשהכל נראה כמו חזון תעתועים.
אהבתיאהבתי
װ6 באוגוסט, 2013 at 1:26 pm
שועי יקר, התגובה שלך כמו פוסט אישי שלך בפני עצמו. לפחות סטטוס:) בעיניי הטקסט דווקא מפוייס. ולכן בחרתי לנסוע למחרת לאותו מקום בדיוק ולצלם את הברוש המדהים הזה בייפעתו
אהבתיאהבתי