האייפון שלי כעת הוא הסטודיו שלי. בקרוב יהיה לי סטודיו נוסף: האייפד. החלומות שלי על גודל ומיקום התגשמו. אני יכולה להיות באינסוף, בכל גודל ובכל מקום, ים, יער, ערבת ערבות בוכיות, או שדה נרקיסים, חדר חשוך, או מטבח בדרום צרפת, ארמון קרח באיסלנד, למרגלות הפוג'יאמה ביפן, או להתערבל בתוך גל בהוואיי עם מוזיקת גיטרת הסווינג.
הציור בסטודיו האייפון משחרר אותי מכל מיני הגדרות וקביעות על מה זה ציור שהצטברו בכל השנים מאז אחזתי בצבעי פסטל תמימים, דרך מכחולים ועד הסטים המקצועיים ביותר לאקוורל.
האפשרויות שהולכות ומגלות את עצמן בעולם הדיגיטאלי נראות כצעד הדומה לאכילת התפוח מגן עדן ללא רגשות האשם. ההתנסויות היומיומיות שלי בחצי השנה האחרונה מלאות חדווה ותגלית. אני מרגישה כמו ילדה קטנה מבלי שאף אחד יאמר לי מה לעשות ויצפה ממני ל"עתיד". הסטודיו באייפון כולל את כל הזמנים ואין בו צורך בדלתות לסגירה או התגוננות. הוא שלי והוא לא שלי. הוא הכי קרוב שאפשר לאלוהים וגן ועדן.
פעם הייתי גם מוזיקאית. ניגנתי והלחנתי. אבל לפני שנים ויתרתי על רוב הכלים לנגינה ולהלחנה. ויתרתי גם על הידע והמשיכה ל"מוזיקה קלאסית" או "רצינית". יכול להיות שעוד מעט יתגלה לי כלי דיגיטאלי כלשהו שאוכל דרכו לנגן ולהלחין ולחבר את המוזיקה לציורים מבלי שאצטרך לרכוש כלים ממשיים ולכתוב ביליוני תווים צפופים, כמו שעשיתי כשלמדתי האקדמיה למוזיקה. אני אמצא את האפליקציה הנכונה וזה יתחבר. כי הכל חייב להתחבר. כי הכל כבר מחובר, רק צריך לפתוח את במקום הנכון. הוא כאן והוא קרוב.
בינתיים סרטונים המשקפים מעט תהליך ציור דיגיטאלי של תפוח
של פרחי אמנון ותמר
ושל מנדרינה
להתראות בהוואי
איריסיה קובליו, ציור באייפון, 2013
װ29 בדצמבר, 2013 at 11:43 pm
איריסיה יקרה, הסרטונים האלה הם סוג של מדיטציה…ופעם בטח עוד יפתחו כלי דיגיטלי שבו כאשר אדם כותב משהו מצטייר ומתנגן במקביל.
אהבתיאהבתי
װ30 בדצמבר, 2013 at 8:39 am
שועי היקר, ישנן אפליקציות כאלה אבל הן כמובן נטולות בחירה. אתה לא בוחר את המוזיקה. גם אצלי- אני מחפשת מוסיקה מתאימה, מתוך מבחר מצומצם של העורך המוזיקאלי ביוטיוב, הבחירה היא מוגבלת. יום אחד אכתוב בעצמי את המוזיקה. והיא גם אולי תהיה שקט אחד מיני אינסוף אפשרויות של שקט
אהבתיאהבתי
װ30 בדצמבר, 2013 at 11:51 am
אהבתיאהבתי
װ30 בדצמבר, 2013 at 12:33 pm
כן, אלוף השתיקות, בזמנו…
אהבתיאהבתי