איריס איריסיה קובליו, אקוורל, מרץ, 2014
ושוב כתבתי ומחקתי אינספור פעמים טקסט לורד הזה, השושנה, שציירתי בשבת, בעיניים טרוטות. אני חושבת שהכי מתאים להגיד אותי עכשיו זה השיר של זלדה, שגם בזכותו אני קוראת לכל הורדים שאני מציירת "שושנים".
*
ידידות/ זלדה
שושנה שעלים לה כתומים
חצתה את אימת המרחק
שבין קיומה הצמחי
לדם קיומי
להיות ידידת לבי.
שושנה חרישית כקטיפה
בסומכי נפשי,
יחד נפייט פיוטים
בארמון המור
שבלב האין,
יחד נחלום.
שושנה שעלים לה כתומים
מוחה את דמעתי.
*
הנה קישור למצעד הפרחים
שהחל לפני כעשור
װ10 במרץ, 2014 at 9:27 pm
שושנה היא אימי
אהבתיאהבתי
װ12 במרץ, 2014 at 11:45 am
אין כמו אם השושנה דודו
אהבתיאהבתי
װ12 במרץ, 2014 at 3:22 pm
איריסיה יקרה, ואני נזכרתי בשיר אחר של זלדה "כל שושנה היא אי של השלום המובטח השלום הנצחי" (עם הצפור הפלאית "וכתתו")…השושנה גם זכתה לפתוח את ס' הזהר
כסמל של כנסת ישראל (השכינה). ובמימי הביניים היתה איזו מחלוקת רבנית האם שושנה היא Rose/Rosa או Lily/Lilium, ומאז פרחו ונבלו פרחו שושנים רבות.
אהבתיאהבתי
װ12 במרץ, 2014 at 3:42 pm
שועי יקר, תודה על תגובתך המרחיבה. כתבתי על שושנים ועל "כתתו" בפוסטים קודמים, וכן, היא מאד מחוברת אצלי לשיר שהזכרת https://hologramit.wordpress.com/wp-admin/post.php?post=3181&action=edit
אהבתיאהבתי