טרם החשיך באגם אבל הזהב כבר החל לפזז. עדיין חם. רותח. ספטמבר יכול
להיות האכזר מכולם. חרב בידו. אבל הוא גם רחום. הוא יכול לכרות את הקיץ
המהביל הנורא בבת אחת. אבל נדיר שהוא עושה זאת אלא בימים שלאחר הימים
הנוראים. אבל הוא כן עושה חסד עם הערבות הבוכיות. וכאן עיריית הרצליה
עשתה נפלאות, כלומר הגנן או המתכנן שהשתגע ושתל כמה עצי ערבות בוכיות
מסביב לאגם. בקיץ הנורא האחרון באתי פעם אחת. חשבתי שהן לא תשרודנה. הכל
היה חלול. הזהב והפז פסחו על הפארק. הערבות הבוכיות היו נטושות. לפני כמה
ימים הם חזרו, כמו שספטמבר חזר. הוא תמיד חוזר. ואני תמיד מנסה ללכוד
אותו. בשנה שעברה דליתי ממנו מחזור שירים. רובם נקצצו אבל מעטים מהם, הפז
שלהם, כבר בהדפסה. בלי נדר. והלוואי שהשנה, בכל נדרי, יותרו כל הנדרים
שנדרתי בכוונה ושלא בכוונה, שחסמו וחצצו ומילאו ימיי בייאוש ופחד. צבעי
הזהב פז, כתום זריחה וסגול אינדיגו של ליל ירח מלא הם האגרטל שאני מבקשת
לשנה החדשה.
איריסיה קובליו, אקוורל, ספטמבר 2014
װ8 בספטמבר, 2014 at 12:18 pm
איריסיה יקרה, זה יפה להלל.
אהבתיאהבתי
װ8 בספטמבר, 2014 at 4:31 pm
תודה שועי יקר, מקרב לב
אהבתיאהבתי