בחלקה השני של השנה (כאן החלק הראשון) "התאהבתי" בשכונה שאני גרה. יולי. אוגוסט 2014. בין אזעקה שכאן לבין אזעקות אחרות אני מצלמת באובססיה את בתי השיכון של שתי שורות שיכוני הרכבת והואדי ההולך ונעלם לטובת כביש 531 שמאחורי השכונה הזו. ואז מציירת באייפד. ואחר כך באקוורל. מלפנים ומאחור.
וזה משהו שכתבתי בין יולי לאוגוסט 2014:
על הכביש, אני מודדת במבט את הקילומטר הבא לפני. בעיקר אם
ישנם שוליים לעצירה פתאומית. האם הטלפון לידי. התיק על כתפי. האם אני
זוכרת היכן כפתור האורות המהבהבים. לכבות את האורות. לקחת את המפתח. לחפש
קיר או להשתטח. זה לא קורה לעיתים תכופות והידיעה שלא רחוק מכאן זה קורה
לעיתים כל כך תכופות ובעוצמות בלתי נתפסות, לא מפחיתה את החרדה בתוכי
שהולכת ונערמת מיום ליום. ועכשיו
שבת. שש בבוקר. אזעקה. בטלוויזיה משדרים תכניות ילדים. הבת בתל אביב שולחת
את האו.קיי. המוסכם ביננו אחרי כל אזעקה, ואימא שלי מתקשרת: את לבד? לא אימא,
בימי שישי הוא לא עובד בלילה. הכל בסדר. חוזרים לישון. ולא. הכל מרגיש
לא בסדר
ממשיכה באקוורלים מאותה סדרה של ציורים מהשכונה:
אוגוסט 2014:
והנה משהו שכתבתי באוגוסט 2014:
האקוורלים הללו הם קטני ממדים. הקיץ הזה קשה. השדה שהיה מאחורי הבית שבו
אני מתגוררת כעת הפך לעפר ואפר של כביש אינסופי שנסלל בהשמידו כל סיכוי
לעוד פריחה אביבית. היו כאן אפילו אירוסים מיניאטוריים. ותלתן כוכבי
וכחלית ההרים ואדמוניות. הגעתי לשכונה הזו כשכבר הייתה החלטה: להרוס.
לסלול. לאפר. לגרש את האביב סופית. השנה מלאו לי חמישים וחמש. כשחרדה
נאחזת בך, החל מקצה האף, ככדורי עופרת תקועים ועד שיפולי הברכיים, את לא
בטוחה שמישהו יוכל לעזור לך לצאת מזה. ונורא מאד לך כשאומרים שהמישהו הזה יהיה רק את עצמך.
את לא יודעת מי את עצמך כי
אבדו לך כל ההגדרות של את עצמך
סימה אומרת שזה טוב. נקודת האפס ממנה עולים לשלב הבא בסולם הנכון.
עושה אתנחתא עם ציור אייפד של הכלבלב שלי בחצר:
ואז בספטמבר הספר שלי כבר ממש הודפס ואחזתי בו נולד בבית הדפוס בירושלים. בספר "מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה" אקוורלים מהזמן שעד 2014.
התגעגעתי לשבת בשדות של ממש. ולא מול המסך או בחצר הזעירה שלי המוקפת ירוק סמיך סוגר. מזמן לא שמעתי טווסים וגם מזמן לא נסעתי למרחקים. מזמן לא שמעתי או קולו של האומץ.
נסעתי לאגם בהרצליה ובהשראת השירים והאקוורלים שבספר ציירתי את שני האקוורלים האלו:
מוסיפה לכאן מחזור שירים קצר מתוך הספר שלי:
ספטמבר באגם
1.
טָעָה הַמְשׁוֹרֵר
שֶׁמֶשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר הִיא הָאַכְזָרִית מִכֻּלָּן
שָׁעָה אֲרֻכָּה תִּנָּעֵץ בְּעֵינַיִךְ עַד זָב
וּבְאַחַת תִּסְתַּלֵּק
כִּמְאַהֵב
2.
יָרֵחַ דַּקִּיק הוּא הַשַּׁקְרָן בַּחִיּוּכִים
עֶרֶב וְלַיְלָה מַעֲמִיד פְּנֵי מְנַחֵם
בַּבֹּקֶר בּוֹגֵד
3.
עֲרָבָה בּוֹכִיָּה הִיא הַמַּרְדָנִית בָּעֵצִים
יָפְיָהּ הוּא הַיָּחִיד שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּקֵּף
בָּאֲגַם הַמַּחְשִׁיךְ
4.
אַדְוַת הָאֲגַם הִיא הַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר לְצִיּוּר
גַּם שִׁיר לא יוּכַל לְבַכּוֹת אוֹתָהּ
הַלַּיְלָה
5.
צִוְחַת הַסִּיקְסָק מַחֲלִיקָה עַל הַמַּיִם
אוֹר בְּחַלּוֹנוֹת הָרַכֶּבֶת הַחוֹלֶפֶת
בַּרְבּוּר שָׁחוֹר קָרֵב אֶל הַסַּפְסָל
אֵיךְ זֶה שֶׁרַק פָּנָס אֶחָד דּוֹלֵק
וְאַף הוּא בַּמֶּרְחָק
*
ואז באו אוקטובר, נובמבר ודצמבר.
התגעגעתי לצייר באקריליק. התגעגעתי לים. התגעגעתי לעצמי.
התחלתי להסתכל במראה. בזהירות.
מתוך מחזור של פורטרטים של עידכוני פניי ברישום ובאקוורל אני מביאה אחד.
בעוד יומיים שלושה מסתיימת השנה הזו. סיבה לחגוג!
*
װ27 בדצמבר, 2014 at 4:27 pm
מועקת הקיץ האחרון משתקפת היטב… וגם בתוך הסערה הזו שממש דיכאה את היצירתיות אצלי, את הצלחת לבטא את התחושות וליצור גם מתוך המציאות הקודרת פיסות של אמנות עם עומק. מאוד אוהבת את האקווארל של האגם בהרצליה, את "מרחב מוגן 13", ואת "מרחב הגנה 6". שכחתי שגם בבניין שלנו יש פתח עגול בקיר, גדול מאוד ונמצא בחדר המדרגות. אשלח לך צילום בהזדמנות… שתהיה שנה יפה ושונה במציאות שבחוץ, ורבת עושר פנימי כמו זה שמוצג כאן.
אהבתיאהבתי
װ28 בדצמבר, 2014 at 12:10 pm
ורד, גיליתי שדווקא ימי הקיץ בין האזעקות עוררו את ההשראה. כנראה שמצבי קצה פועלים על התאים החולמים בהקיץ…
אהבתיאהבתי
װ28 בדצמבר, 2014 at 4:17 pm
אני במצבים האלה מרגישה משותקת. אשרייך שיכולה למצוא מפלט בזמן אמת…
אהבתיאהבתי
װ28 בדצמבר, 2014 at 6:13 pm
ורד, השיתוק בא אחרי זה.. פוסט טראומה…
אהבתיאהבתי
װ27 בדצמבר, 2014 at 5:24 pm
אני כבר הכרתי אותך בכל חלקי השנה הזאת, וזוכרת רבים משלביה. מסע יפה סיכמת כאן, והציורים יפהפיים. ושתהיה שנה חדשה טובה.
אהבתיאהבתי
װ28 בדצמבר, 2014 at 12:13 pm
עדה את משמחת אותי בנוכחות שלך בכל חלקי השנה… ממשיכים במסע לשנה הבאה שגם תבוא עליך מאד לטובה:)
אהבתיאהבתי
װ27 בדצמבר, 2014 at 7:10 pm
אהבתי
אהבתיאהבתי
װ28 בדצמבר, 2014 at 12:13 pm
תודה רננה ושנה טובה!
אהבתיאהבתי
װ1 בינואר, 2015 at 8:33 pm
כל כך יפה… שנה נהדרת איריס!
אהבתיאהבתי
װ2 בינואר, 2015 at 8:52 pm
תודה תמי!
אהבתיאהבתי
װ25 בפברואר, 2015 at 8:55 am
רואים את הכישרון הרב של איריס. התרשמתי מאוד, בעיקר מהציורי הפורטרט האחרונים [אישה זקנה וכו'.] המשיכי בדרכך האומנותית.
אהבתיאהבתי
װ25 בפברואר, 2015 at 12:12 pm
תודה רבה אריק וברוך בואך לבלוגי
אהבתיאהבתי