סיכום השנה שלי בציור (ומחשבות על מקורות השראה). חלק ב'

בחלקה השני של השנה (כאן החלק הראשון) "התאהבתי" בשכונה שאני גרה. יולי. אוגוסט 2014. בין אזעקה שכאן לבין אזעקות אחרות אני מצלמת באובססיה את בתי השיכון של שתי שורות שיכוני הרכבת והואדי ההולך ונעלם לטובת כביש 531 שמאחורי השכונה הזו. ואז מציירת באייפד. ואחר כך באקוורל. מלפנים ומאחור.

איריס קובליו, מרחב מוגן 1, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב מוגן 2, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב מוגן 3, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב הגנה 4, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב הגנה 5, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב הגנה 6, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב הגנה 7, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב הגנה 8, יולי 201411

איריס קובליו, מרחב הגנה 9, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב הגנה 10, ציור אייפד, יולי 20141

וזה משהו שכתבתי בין יולי לאוגוסט 2014:

על הכביש, אני מודדת במבט את הקילומטר הבא לפני. בעיקר אם

ישנם שוליים לעצירה פתאומית. האם הטלפון לידי. התיק על כתפי. האם אני
זוכרת היכן כפתור האורות המהבהבים. לכבות את האורות. לקחת את המפתח. לחפש
קיר או להשתטח. זה לא קורה לעיתים תכופות והידיעה שלא רחוק מכאן זה קורה
לעיתים כל כך תכופות ובעוצמות בלתי נתפסות, לא מפחיתה את החרדה בתוכי
שהולכת ונערמת מיום ליום. ועכשיו
שבת. שש בבוקר. אזעקה. בטלוויזיה משדרים תכניות ילדים. הבת בתל אביב שולחת
את האו.קיי. המוסכם ביננו אחרי כל אזעקה, ואימא שלי מתקשרת: את לבד? לא אימא,
בימי שישי הוא לא עובד בלילה. הכל בסדר. חוזרים לישון. ולא. הכל מרגיש
לא בסדר

ממשיכה באקוורלים מאותה סדרה של ציורים מהשכונה:

אוגוסט 2014:

איריס קובליו, אקוורל, מרחב הגנה 10, אוגוסט 20141

איריס קובליו, מרחב מוגן 11, אקוורל, אוגוסט 20141

איריס קובליו, מרחב מוגן 12, אקוורל, אוגוסט 20141

איריס קובליו, מרחב מוגן 13, אקוורל, אוגוסט 20141

איריס קובליו, אקוורל, מרחב מוגן 14, אוגוסט 20141

והנה משהו שכתבתי באוגוסט 2014:

אבדו לך כל ההגדרות של את עצמך

סימה אומרת שזה טוב. נקודת האפס ממנה עולים לשלב הבא בסולם הנכון.

עושה אתנחתא עם ציור אייפד של הכלבלב שלי בחצר:

איריס קובליו, סקאיי, ציור אייפד, אוגוסט 20141

ואז בספטמבר הספר שלי כבר ממש הודפס ואחזתי בו נולד בבית הדפוס בירושלים. בספר "מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה" אקוורלים מהזמן שעד 2014.

התגעגעתי לשבת בשדות של ממש. ולא מול המסך או בחצר הזעירה שלי המוקפת ירוק סמיך סוגר. מזמן לא שמעתי טווסים וגם מזמן לא נסעתי למרחקים. מזמן לא שמעתי או קולו של האומץ.

נסעתי לאגם בהרצליה ובהשראת השירים והאקוורלים שבספר ציירתי את שני האקוורלים האלו:

איריס קובליו, אגם בפארק הרצליה, אקוורל, ספטמבר 20141

איריס קובליו, עקבה בוכייה באגם, ספטמבר, 20141

מוסיפה לכאן מחזור שירים קצר מתוך הספר שלי:

ספטמבר באגם

1.

טָעָה הַמְשׁוֹרֵר

שֶׁמֶשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר הִיא הָאַכְזָרִית מִכֻּלָּן

שָׁעָה אֲרֻכָּה תִּנָּעֵץ בְּעֵינַיִךְ עַד זָב

וּבְאַחַת תִּסְתַּלֵּק

כִּמְאַהֵב

2.

יָרֵחַ דַּקִּיק הוּא הַשַּׁקְרָן בַּחִיּוּכִים

עֶרֶב וְלַיְלָה מַעֲמִיד פְּנֵי מְנַחֵם

בַּבֹּקֶר בּוֹגֵד

 3.

עֲרָבָה בּוֹכִיָּה הִיא הַמַּרְדָנִית בָּעֵצִים

יָפְיָהּ הוּא הַיָּחִיד שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּקֵּף

בָּאֲגַם הַמַּחְשִׁיךְ

4.

אַדְוַת הָאֲגַם הִיא הַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר לְצִיּוּר

גַּם שִׁיר לא יוּכַל לְבַכּוֹת אוֹתָהּ

הַלַּיְלָה

 5.

צִוְחַת הַסִּיקְסָק מַחֲלִיקָה עַל הַמַּיִם

אוֹר בְּחַלּוֹנוֹת הָרַכֶּבֶת הַחוֹלֶפֶת

בַּרְבּוּר שָׁחוֹר קָרֵב אֶל הַסַּפְסָל

אֵיךְ זֶה שֶׁרַק פָּנָס אֶחָד דּוֹלֵק

וְאַף הוּא בַּמֶּרְחָק

 *

ואז באו אוקטובר, נובמבר ודצמבר.

התגעגעתי לצייר באקריליק. התגעגעתי לים. התגעגעתי לעצמי.

התחלתי להסתכל במראה. בזהירות.

מתוך מחזור של פורטרטים של עידכוני פניי ברישום ובאקוורל אני מביאה אחד.

איריס קובליו, דיוקן עצמי, עיפרון, דצמבר 2014

בעוד יומיים שלושה מסתיימת השנה הזו. סיבה לחגוג!

*