הַקַּיִץ מְסָרֵב לְפַנּוֹת מָקוֹם
כָּךְ גַּם הַדְּרָרוֹת הַזַּלְלָנִיּוֹת עַל עַנְפֵי הַדְּקָלִים
הַשָּׁנָה לֹא יִהְיוּ כָּאן תְּמָרִים כְּתֻמִּים
וְסָפֵק אִם יִשָּׁאֲרוּ עֲנָפִים שְׁלֵמִים
רֵיחַ הגוייאבות מְבַשֵּׂר אֶת סֻוכּוֹת
אֲבָל הַשָּׁמַיִם נַעֲשִׂים יוֹתֵר וְיוֹתֵר יְרֻקִּים
אֲנִי שׁוֹמַעַת צוֹצֶלֶת אַחַת מִתּוֹךְ עַנְפֵי הָאֹרֶן הַמְּאֻבָּקִים
זֶה מָה שֶׁנִּשְׁאַר
װ19 בספטמבר, 2015 at 10:58 pm
כל כך יפה, והרישום מזכיר כנפי דררה… אפילו האובך שלך בצבע ומלא חיים.
אהבתיאהבתי
װ20 בספטמבר, 2015 at 8:53 am
תודה ורד. אני יודעת שדררות הן פולשות ומזיקות ובכל זאת הן מרגשות אותי:)
אהבתיאהבתי
װ20 בספטמבר, 2015 at 9:05 am
טוב את אותו דבר אפשר לומר על בני אדם… ואנחנו כלאנו אותן בכלובים, אולי זו הנקמה שלהן, ושל המאינות האגרסיביות… את מוצאת יופי בכל דבר, והדררות מאוד יפות גם בעיני.
אהבתיאהבתי
װ20 בספטמבר, 2015 at 9:25 am
אני אוהבת את כל גווני הירוק, במיוחד של הדררות. אני רגישה לרעש אבל ה"רעש" שלהן מרגיע אותי, כמו נביחות של כלבים….
אהבתיאהבתי
װ20 בספטמבר, 2015 at 8:30 am
אבל כמה יפה הירוק העגול הזה.
אהבתיאהבתי
װ20 בספטמבר, 2015 at 8:54 am
תודה עדה. . תוכלי גם את להתנסות בזה בהמשך אם תרצי…
אהבתיאהבתי
װ20 בספטמבר, 2015 at 8:30 am
(וכמה הרבה סוגים של ירוק יש בו…)
אהבתיאהבתי