החודש האחרון היה ועדיין תחת צל אירוע חסר תקדים בחיי. מדי יום המילים מבקשות לצאת נתקעות בכל הפתחים ומסרבות להתגלם. כאמנית עסקתי לא מעט בביוגרפיה אישית בציור ובכתיבה, הצגתי מחקתי חשפתי הסתרתי סיפרתי התחמקתי אמרתי אמת שיקרתי. לעשות אמנות זה לעשות מניפולציה לחלקיקי החיים שלך, התרגום שלהם והבחירה בכל פעם מחדש במה שמתאים לצאת. לאחרונה כמה תמונות דופקות על דופן הלב בחוזקה. אני לא מסכימה אני אומרת להם. אבל אמש נדחף החוצה משהו פיצפון:
*
כשהייתי קטנה שכבתי במיטה בלילה הרבה זמן עד שהייתי נרדמת. ניסיתי לא לזוז. לא להזיז את הידיים. את כפות הידיים. את הרגליים. לא לנשום. לא לנשום. ואם הייתי שוכבת על הצד, שהרגליים לא יגעו אחת בשנייה. לא יגעו אחת בשנייה. כי אם יגעו אחת בשנייה יקרה משהו נורא. אני חושבת שזה התחיל בגיל תשע או עשר, כשעברנו לרמת גן, ואותי שמו בחצי חדר שסגרו ממרפסת ארוכה וצרה למדי. סגרו עם קיר של פלסטיק. מחיצה של פלסטיק הפרידה ביני לבין המרפסת שהייתה סגורה רק בתריסים. מחיצה. ודלת זכוכית שמתגלגלת ברעש על מסילה הפרידה בין החדר עם המחיצה לבין החדר של אחי הקטן ואחותי התינוקת. לא היה לי גוף. זה מה שרציתי שלא יהיה לי גוף. ובחלון היתה מכשפה. אבל כשגדלתי, בתיכון, זה היה כריש
איריסיה. חלון. טושים ואקריליק. נובמבר 2015
װ9 בנובמבר, 2015 at 12:19 am
גמני ישנתי בילדותי במרפסת סגורה.
היא הייתה על עמודים (בכרמל) וכמעט כל לילה היו תנים מיללים מלמטה.
הייתי מתכווץ מפחד ונרדם אחרי שעות.
לא הייתי עובר את ילדותי ללא האריה הכחול:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=34892&blogcode=545904
אהבתיLiked by 1 person
װ9 בנובמבר, 2015 at 6:45 am
בכיתה ט' התאהבתי בשלום הרוסי מי"א. בהפסקות הייתי הולכת לשמוע אותו שר ומנגן בכיתה שלו. היה לו קול מענג והוא אהב את סטיווי וונדר. גיליתו לו כשהיה בסוף יב. אני הייתי בת 15 והלכנו לראות סרט בכיכר אתרים. מלתעות. יצאנו באמצע הסרט והלכנו למזח במרינה להתנשק. הגלים ריססו אותנו במלח כשהוא הדביק נשיקה רטובה על שפתיי. הכריש פער את מלתעותיו. בקשתי לחזור ומאותו לילה בא הכריש
אהבתיLiked by 1 person
װ9 בנובמבר, 2015 at 6:53 am
האריה הכחול, אריה, הוא מערה חמימה להסתתר בה מוגן, המכשפה והכריש מופיעים כדי לנתץ כל מערה אפשרית. אבל אולי יום אחד אזכר ב״אריה הכחול״ שלי שאולי שרד. בטוח שישנו אחד או כמה כאלה…
אהבתיאהבתי
װ20 בנובמבר, 2015 at 8:18 am
אהבתי את הגדרת האמנות והתמונות הדופקות על דופן הלב בחוזקה. ואת הציור.
אהבתיLiked by 1 person