כַּדּוּר הָאֵשׁ
נִבְלָע בַּהֲמֻלָּה הַכְּחֻלָּה
הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה בִּמְהִירוּת
מַה שֶּׁהָיָה וּכְבָר לֹא יִהְיֶה
מַכֶּה בִּי
כְּמוֹ יָם בַּסֶּלַע
*
מתוך ספרי "מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה", 2014 "אבן חושן"
כַּדּוּר הָאֵשׁ
נִבְלָע בַּהֲמֻלָּה הַכְּחֻלָּה
הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה בִּמְהִירוּת
מַה שֶּׁהָיָה וּכְבָר לֹא יִהְיֶה
מַכֶּה בִּי
כְּמוֹ יָם בַּסֶּלַע
*
מתוך ספרי "מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה", 2014 "אבן חושן"
װ15 בנובמבר, 2015 at 6:36 pm
הצלחת, להעביר את התחושה בכמה שורות קצרות, והציורים מחזקים אותה.
מפתיע עד כמה השיר הזה מתקשר באסוציאציה לאקטואליה ולמציאות ההפכפכה שאנחנו חיים בה. ויחד עם זאת מכיל גם את הפרשנות האחרת של תיאור מצבי נפש, אישיים ופרטיים.
אהבתיLiked by 1 person
װ16 בנובמבר, 2015 at 9:01 pm
תודה ורד. ואכן מפתיע כמה השיר רלוונטי לכמה סצינות בחיים שלי האישיים ובעולם סביב בכלל. הציור התחתון בעצם נמחק והעליון מצוייר עליו. עדיין לא סיימתי אותו. יתכן וכפות הרגליים ייעלמו גם…
אהבתיאהבתי