יורדת לאט בדמדומים
מדרגה אחר מדרגה
הפעמון כבר סיים לצלצל
בקצה השביל
על סף הים
כולם ישובים שם עצומי עיניים
הגלים מלחכים את קירות הטמפל*
את שומעת אותם
אבל הרגליים לא נשמעות לך
הן רוצות לסגת
ידייך נשלחות קדימה
לפלס אוויר בין הצמחים הטרופים
ענני יתושים מגחכים על זרועותיך
את מתקשה לראות
מעלה את משקפייך על קדקודך
לאסוף את עקצוצי השיער מפנייך
מפלי מים זורמים מכל נקבוביותיך
מתערבבים עם הגשם הפתאומי
קדימה קדימה צועקים הצפרדעים
או שמא היה זה קולו של הרעם
ברק מפלח את היער
עוד כמה צעדים
ואת בפנים
הם מחכים לך
הם רוצים שתבואי
אל תוותרי עכשיו
הם אוהבים אותך
הם אוהבים אותך
*
בהמס, 2016
*
*טמפל- מקום של מדיטציה
להשאיר תגובה