פרחים הם החיוכים של הבריאה. קראתי את זה באיזשהו מקום, בווריאציה זו או אחרת. הם התגלמות של מחשבות מוארות, מודעות או לא מודעות. אם נעשה לנו החסד הזה של הבחנה בקיומם של פרחים, ויותר מזה- הרגשת עונג מנוכחות זו, באה הקלת מה בטיפוס התלול בדרך כלל במעלה מה שנקרא חיים. והחסד הכי גדול הוא לעצור את כל זה לשעה ולצייר אותם. אני לא טובה בפעולות רוחניות מוצהרות. אני לא מבאי בתי הכנסת, שומרי המצוות האקסקלוסיביות, אני לא מהצימחונים למיניהם, ממומחי המדיטציות והיוגה הנעלים, אני לא שייכת לשום ארגון, דת או קבוצה או אמונה, אבל לפעמים אני יודעת לעצור ולשבת מול פרח או צרוף של אחדים מהם, ואולי לעצור את הזמן. לצייר בצבעי מים.
אני בהכרת תודה על היכולת הזו, על שאני יכולה לקחת מדי פעם זמן שהוא לא זמן כזה ולהגשים את הפרחים על דף, שאני עדיין יכולה לאחוז במכחול, שרגליי עדיין מוליכות אותי בטיול עם הכלב למשל, ולפגוש פה ושם היביסקוס על גדר, זרוע סגולה צהובה של בוגנוויליה, עלה כזה או אחר, לאגוד מהם זר קטן ולמהר לחזור להיכנס לבועת השעה הזו ששום דבר לא מתקיים בה מלבד רשרוש המכחול.
חמישה אקוורלים חדשים
אוקטובר 2016
הזנת כיתוב
איריסיה קובליו, צבעי מים, אוקטובר 2016
*
*
הזנת כיתוב
*
*
*
*
װ9 באוקטובר, 2016 at 2:41 pm
יפהפיים בעיני. מאוד אוהבת, הפרחים שלך משרים רוגע ושלווה, ממש מפלט לנפש, ומעוררים השראה, כמו הפרחים הממשיים שבחוץ, ולפעמים בדרך אחרת מיוחדת להם. ומאוד אוהבת גם את הרישום המרומז של כלי הזכוכית השקופים.
אהבתיאהבתי
װ9 באוקטובר, 2016 at 3:34 pm
ורד, התכוונתי לכתוב פוסט עצוב ויצא לי כזה אור… מוזר לפעמים אנחנו נראים הכי טוב דווקא כשהכל בפנים מרגיש סדוק. אולי סדקים נוצרו כדי לאפשר לאור להכנס. קראתי על זה איפשהו.
אהבתיLiked by 1 person
װ9 באוקטובר, 2016 at 3:57 pm
הזכרת לי ראיון עם שייקה לוי לערוץ 1, שאלו אותו מה גורם לו לחייך, וענה: "הכאב". גם מעצבות נובע אור, אולי זה מין חוק כלים שלובים שכזה.
אהבתיLiked by 1 person
װ10 באוקטובר, 2016 at 6:47 pm
אולי, ורד. לדוג בפינצטה את הפרחים
אהבתיLiked by 1 person