רקפות. הבטחתי לכתוב משהו אחר. כי לצייר רקפת זה כל כך מִשְתֵּלָתִּי, כך אמרה לי פעם תלמידה. רק לא פרחים. ועוד ממשתלה של מקדימי עונה מלאכותיים. מה כבר אפשר לחדש בזה, היא אמרה, עדיף לצאת לסלעים שביער. אבל היה קיץ והיינו בהרצליה ובהרצליה אין יערות ובמקום המשתלות צמחו מגדלים, לכן רקפות יש רק ב"טיב טעם" ובשבילי רקפות זה זיכרון של טעם של פעם עם טיב שאבד.
אבל הוא, שהגיע היום, כן הסכים לרקפות. התנצלתי שהן מהמכולת השכונתית. אבל הן תמיד מרגשות, הוא אמר. בזמן שנשאר לסיום השיעור, תתרגל רקפות מהירות, ראה איך הן מזדקרות מעל התפרחת, עדיין זקופות מהחומרים המשמרים שנותנים להם בחממות, טרם איבדו את צבען ובכל זאת מרכינות ראש בהבעה העצובה הזו של בדידות קיומית, אמנם הן בקבוצה, אבל כל אחת, גם אם נוגעת בשנייה, מעודנת אל תוך עצמה, בסגפנות כלואה. נכון, יש להן כתר נישא, שנע בין עשרות גוונים של ורוד לבן ארגמן ובתחתית הכתר כמו שפתי פה, תמיד ראיתי בפה הזה של הרקפת שפתיים חשוקות, כמו מנסות להסתיר כאב בלתי נסבל.
_
ננסה להתחיל מהרוח. רוחה של הרקפת. אל תצייר אחת אחת. אל תחפש את הצבע. ממילא הוורוד של העציץ הזה חסר טבע. מצא בתוכך את צבע הטבע. הרטב את חלקו העליון של הדף אחרי שתנסה כמה גוונים של ורוד, סוג של, התחל בכתמים שמתפזרים על השטח הרטוב, פה ושם הזכר איזו צורה של עלה כתר, מה שיברח יברח בשלולית המים, הרקפת היא לא באמת צורה, היא רק משקפת את תפיסת הצורה שנחרתה לך מסיפורי הילדות, הרקפת מורכנת הראש הנחבאת בין הסלעים, ביישנית, הגדירו בשבילך הספרים או המורה, ואני אומרת אם הביישנות נחרתה כה עמוק, הַכְתֵם את הדף בביישנות הזאת, גוונים גוונים של ורוד, כמה כתמים ומעט צורה, כי לביישנות אין צורה. ביישנות היא הרגשה עמוקה.
אז איך מציירים רקפות בצבעי מים מבלי להיתפס לצורה במלואה ואיך לא תאבד הדרך בתוך ההרגשה המתפשטת על הדף בשלוליות ורודות ירוקות, העלים, הוא אומר, כמו לבבות, כן, ולי הם כמו אפריקה או אמריקה הדרומית, ועורקי העלים כמו ערוצי מים חיים להרוות צימאון אין סופי לבלתי מושג, וצבעי המים הם הניסיונות הנואשים אך מענגים להשיג את הלא ממשי והבלתי נתפס, כמו רוח פתאומית שמושיבה אותך על ענן שתקרא לו אושר
איריסיה קובליו. רקפות. צבעי מים. נובמבר 2016
אודות איריס איריסיה קובליו
װ10 בנובמבר, 2016 at 8:01 pm
התחלתי לקרוא וגם אני שאלתי את עצמי: מה כבר אפשר לחדש ברישום של רקפת?
ואז פתאום ראיתי את הרישום שלך, וגל של יופי הלם בי, כל כך לא שגרתי, עדין ומפעים. והצבעוניות הרכה הזו… אני רגילה לראות רקפות בישניות, בודדות ונחבאות אל הסלעים, והנה קבוצה שלמה של רקפות משוחחות בינן לבין עצמן ויוצרות שלמות מענגת. תודה איריסיה על הרישום מעורר ההשראה, ממש עושה לי חשק לצייר.
אהבתיLiked by 1 person
װ10 בנובמבר, 2016 at 9:03 pm
תודה ורד יקרה. זה לא רישום, אם כי יש בזה מן הרישום. זה אקוורל. ומעניין שאת רואה קבוצה של רקפות משוחחות זו עם זו. כי אצלי ישנה רק אחת שמשתקפה לרבות והיא כל כך בודדה, יש לה רק את עצמה, אבל בניראות שלה היא נקלטת אחרת. כנראה. להיפך. וזה היפי: דבר והיפוכו.
אהבתיLiked by 1 person
װ10 בנובמבר, 2016 at 9:07 pm
כן,ראיתי המון יחד שזו ממש מהפכה כשמדובר ברקפת. חשבתי שגם אקוורל הוא רישום, בצבעי מים. אני לא בקיאה במונחים. 🙂
אהבתיאהבתי
װ10 בנובמבר, 2016 at 9:11 pm
רישום זה הרבה דברים. מקובל לחשוב שכל מה שקווי הוא רישום. אבל זה לא מדוייק. אז כל מה שעל נייר. וזה הטח לא מדוייק. אז כל מה שעוסק בקווי מתאר או שאינו כתם. וגם זה לא מדוייק. אקוורל הוא אקוורל, אלו צבעים, נניח קוביות צבעים (אפשר גם שפורפרות) שמשתמשים בהם עם מכחולים, בם שקופים, מערבבים אותם עם מים ומציירים אותם על נייר. וחוץ מזה אקוורל זה עוד המון המון דברים….
אהבתיLiked by 1 person
װ10 בנובמבר, 2016 at 9:55 pm
איך הן יפות, הן ועליהן. ד"ש מיוחד לקטנטונת שנשמטה אל תחתית הדף, עם הנקודונת שמתחתיה.
אהבתיLiked by 1 person
װ11 בנובמבר, 2016 at 6:48 pm
תודה עדה. הן בשבילך
אהבתיאהבתי
װ11 בנובמבר, 2016 at 6:20 pm
אי-זה יו-פי…
אהבתיLiked by 1 person
װ11 בנובמבר, 2016 at 6:49 pm
מרית 🙂 – ..
אהבתיאהבתי