היא באה מהעץ. היא שקופה ויורדת אלי לאט, יש לה גרגרים ירקרקים. אני נשענת לאחור ופותחת מעט את פי. היא מתיישבת בין שיניי הקדמיות ואני מהדקת אותן קלות. גרגר אחד משתחרר ומתגלגל על לשוני. אני עוצמת את עיניי אבל באותו רגע שומעת את קול הצופית שמתיישבת על הענף הקרוב. ואני פוקחת אותן לרגע ועינינו מתמזגות. גרגר האושר הראשון כבר הגיע לפיקת הגרון ואני מנסה לשאוף אותו פנימה. משפחת מחשבות שעומדת על כיפת הראש מצחקקת עלי ואני לא מצליחה לשאוב. אני מרימה את ידי לגרד בכיפת הראש. קליפת הפצע שהתייבשה שם שוב מדממת קלות וזהו האות לפלישת המשפחה במורדות הפנים. הם נכנסים דרך חורי האף וסותמים את פתחי כניסת האוויר. אני מתעטשת שלוש פעמים. חלק מהם עף החוצה אבל כמה הצליחו להגיע אל הפיקה, היכן שהגרגר הירוק תקוע ומנסים לבעוט בו. הגרגר הירוק חזק למדי וקשה להזיז אותו אבל הוא תקוע ולא מסוגל לשחרר את ירקרקותו המענגת במורד הגרון אל החזה, המקום שאם יגיע אליו, אדיו יימסו את כל שאריות המחשבות המחבלות.
איריסיה Iswari, טושים וצבעי מים, נובנבר 2016
להשאיר תגובה