הַשֶּׁמֶשׁ הוֹלֶכֶת אַחֲרַי
נוֹעֶצֶת צִפָּרְנֶיהָ
כְּמוֹ תֻּכִּי אָדֹם עַל כָּתֵף
כְּבָר שְׁקִיעָה וְהִיא
לֹא מְמַהֶרֶת
אֲפִלּוּ הָאֹפֶק הִתְיָאֵשׁ
וּמַשְׁחִיר בִּלְעָדֶיהָ
*
איריס איריסיה קובליו, אקוורל, שקיעה ביוני 2017
יוני 18, 2017
תוכי
אודות איריס איריסיה קובליו
אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים.
הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו
ערך זהה פורסם ב-יום ראשון, 18 ביוני, 2017 ב-6:26 pm ופורסם ב-ציור. ניתן לעקוב אחרי תגובות לערך זה באמצעות הזנת RSS 2.0.
4 responses to “תוכי”
להשאיר תגובה לבטל
איריסיה
-
פוסטים
- המדיח
- לנצל את ההזיה העכשווית
- בעוד שבוע
- כזאת
- קפסולות
- שמונה נרות ועוד אחד
- מתחת למפלס
- בחזרה לתרופות (אמנות)
- העץ
- ששת
- הים שלפני הסגר השני
- נמחק פוליטיקלי
- זכר ליציאת מצרים
- נשמה במאפליה
- פוביות
- מבעד לסוקולנט
- פרחים לאימא
- כוכבים ומסכות
- פרחים על בד טבעי
- צהוב
- יוגה יעלה
- משהו להיאחז בו
- שרב כבד
- עפה על סלפי (קורונה)
- חרציות או לא להיות
- מוגן: קבוצת איריסיה
- הצפות
- שביל החרציות בימי קורונה
- שכחתי לכתוב כותרת אז בטח קבלתם מספר וזה יהיה מספר הזכיה שלי בפיס
- קורונאוויפאסנה
- הזוי
- 61
- 60
- ״דברתי עם קירות וכריות״
- תולדות
- דצמבר
- אלימות (שם זמני)
- חלון
- הצבע האבוד של האוקיינוס השקט שאחרי סערה
- היפיפייה הלא נרדמת
- פרח נתתי
- שלושה מהכפר
- מספרים
- בצוותא
- רחמי ירח
- שש פנים, גרניום ושמיים
- ספסל בקו הסיום
- סופי
- להעיר את המלכה
- על תמונות, תופעות וכביסה
קטגוריות
- Ipad painting (8)
- אומנות (276)
- אייפד (8)
- איריס קובליו (73)
- איריסיה (54)
- אקוורל (49)
- אקריליק (15)
- אשרם בהמס (1)
- בהמס אשרם (2)
- גלי קול (2)
- דיגיטאלי (21)
- דימוי ללא טקסט (4)
- הוראת ציור (9)
- השראה (84)
- וידאו (3)
- ויקיפדיה (2)
- חיים (75)
- טיולים (2)
- יהיה בסדר (1)
- יוגה (8)
- יוטיוב (4)
- יומן (1)
- ים (13)
- יפו (3)
- כתיבה (25)
- מדיה (3)
- מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה (6)
- מכון ויצמן (1)
- סטודיו (10)
- סיפורים (7)
- סלפי (2)
- ספרים (5)
- פורטרט (13)
- פינוי בנוי נווה עמל (2)
- פסנתר (4)
- פרחים (41)
- צבעי מים (87)
- ציור (178)
- ציור אייפד (3)
- צילום (10)
- קורונה (2)
- קורס צבעי מים אקוורל (2)
- רישום (1)
- רקפות (1)
- שירה (62)
- תערוכה (1)
- תערוכות (12)
- תרופות (5)
אמנות
כתיבה ואמנות
װ18 ביוני, 2017 at 8:45 pm
מאוד יפים, השיר והציור. ושיסתלקו להם כל הכאבים.
אהבתיאהבתי
װ20 ביוני, 2017 at 12:58 am
עדה, הרבה נכתב כבר על ״סיפורה של שפחה״ עד כמה זה מעלה את מפלס החרדה ואת התוספת שלי בפוסט הזה, על הכאבים, כתבתי מיד בסיום הצפיה בפרק האחרון של הסדרה. התוספת הזו כנראה מיותרת. השיר והציור צריכים לעמוד בפוסט בלי זנבות ואולי גם בלי תגובתי זו. ובכל זאתמוצאת כאן את עצמי כותבת רק זאת: לא יכול להיות שאין אשה שלא מוצאת אפילו בפינות המוסתרות של חייה את האפלה הנוראה הזו של דיכוי, השפלה, אונס. אחרי שבוע בו התרחשו 4 רציחות של נשים שונות, אין מקום לשאלה למה היא לא ברחה מזה. אפשר לברוח??? רק חסד מגבוה יכול להציל. גם אצל אטווד.
אהבתיאהבתי
װ24 ביוני, 2017 at 1:37 pm
השיר יפה מאוד בלי קשר לסדרה עוכרת שלווה הזאת (הולכת לקרא עכשיו את הספר) כי הוא מאפשר כמה כיוונים
אהבתיאהבתי
װ24 ביוני, 2017 at 1:38 pm
ולציור אין לי מילים, מלבד…
אמרתי אין לי מילים 🙂
אהבתיאהבתי