הַשֶּׁמֶשׁ הוֹלֶכֶת אַחֲרַי
נוֹעֶצֶת צִפָּרְנֶיהָ
כְּמוֹ תֻּכִּי אָדֹם עַל כָּתֵף
כְּבָר שְׁקִיעָה וְהִיא
לֹא מְמַהֶרֶת
אֲפִלּוּ הָאֹפֶק הִתְיָאֵשׁ
וּמַשְׁחִיר בִּלְעָדֶיהָ
*

איריס איריסיה קובליו, אקוורל, שקיעה ביוני 2017
הַשֶּׁמֶשׁ הוֹלֶכֶת אַחֲרַי
נוֹעֶצֶת צִפָּרְנֶיהָ
כְּמוֹ תֻּכִּי אָדֹם עַל כָּתֵף
כְּבָר שְׁקִיעָה וְהִיא
לֹא מְמַהֶרֶת
אֲפִלּוּ הָאֹפֶק הִתְיָאֵשׁ
וּמַשְׁחִיר בִּלְעָדֶיהָ
*
איריס איריסיה קובליו, אקוורל, שקיעה ביוני 2017
װ18 ביוני, 2017 at 8:45 pm
מאוד יפים, השיר והציור. ושיסתלקו להם כל הכאבים.
אהבתיאהבתי
װ20 ביוני, 2017 at 12:58 am
עדה, הרבה נכתב כבר על ״סיפורה של שפחה״ עד כמה זה מעלה את מפלס החרדה ואת התוספת שלי בפוסט הזה, על הכאבים, כתבתי מיד בסיום הצפיה בפרק האחרון של הסדרה. התוספת הזו כנראה מיותרת. השיר והציור צריכים לעמוד בפוסט בלי זנבות ואולי גם בלי תגובתי זו. ובכל זאתמוצאת כאן את עצמי כותבת רק זאת: לא יכול להיות שאין אשה שלא מוצאת אפילו בפינות המוסתרות של חייה את האפלה הנוראה הזו של דיכוי, השפלה, אונס. אחרי שבוע בו התרחשו 4 רציחות של נשים שונות, אין מקום לשאלה למה היא לא ברחה מזה. אפשר לברוח??? רק חסד מגבוה יכול להציל. גם אצל אטווד.
אהבתיאהבתי
װ24 ביוני, 2017 at 1:37 pm
השיר יפה מאוד בלי קשר לסדרה עוכרת שלווה הזאת (הולכת לקרא עכשיו את הספר) כי הוא מאפשר כמה כיוונים
אהבתיאהבתי
װ24 ביוני, 2017 at 1:38 pm
ולציור אין לי מילים, מלבד…
אמרתי אין לי מילים 🙂
אהבתיאהבתי