בעקבות משאלה ירקרקת מוזהבת

אני נוסעת בכביש. אותו כביש חדש המקצר בהרבה מרחק נחוץ במיוחד עבורי. לא אסחף עכשיו בכתיבה על חרדות נהיגה או דברים נלווים. אני רוצה לכתוב על משאלות, או יותר נכון הפחד המושרש מבזבוז משאלות. אני רואה מכונית בצבע ירוק מוזהב.

חרדה מנהיגה למשל, מייצרת אחיזות בכל מיני דברים, כדי לחמוק ממנה. לא תמיד זה אפשרי, צריך ללמוד את זה, את האחיזות הללו. למשל  להיאחז בצבע אהוב חולף כדי להרחיב את שריר הלב המכווץ עד בחילה. אבל לא על זה רציתי לכתוב, על הטכניקות להתנהל עם חרדות. אלא רציתי לכתוב על המכונית הירקרקה זהובה שחלפה בדרכי לצפון ואיך שעברה בי מחשבת משאלה באותו רגע, שכזו מכונית אני רוצה. בדיוק. לרגע שכחתי את חיי, העדפותיי, יכולותיי, נפתוליי, והייתי כל כולי משאלה. מכונית??? מיד קפצה המכשפה הקדמונית בצווחה: הנה בזבזת משאלה יקרה. את יודעת שמותר רק שלוש? נשארו לך שתיים. ואת יודעת היטב מהי המשאלה הנחוצה עכשיו ביותר.

 
בעידן החדש מעודדים את ההיפך: כמה שיותר משאלות. כמה שיותר חלומות. זה התפרסם ותפס תאוצה  כתאוריית  "החשיבה החיובית" והמשיך לשיטות שונות: ישנו שפע אינסופי וכולו עתיד להתגשם אם תתכוונו לזה. אין גבול למשאלות. משאלות מתגשמות! בעיקר אלו המיטיבות. ואם בקשת משאלה "רעה" ישנה דרך "לטפל" בזה. להחזיר אותה לתהום הנשייה. וכמו שאמרה ס': עופי על המשאלות שלך. כתבי כמה שאת יכולה ורוצה יום יום, כל אחת תתגשם בתורה. אל תשפטי את עצמך. רוצה מכונית? מה רע במכונית? מכונית היא "אנרגיה ירקרקה זהובה על גלגלים. הכל בסדר. אימא שלך לימדה אותך שצריך לבקש בריאות, פרנסה. וכך גם לימדו אותך אגדות וסיפורי הילדות, ערפדי הנשמה. עזבי אותם. איך תהיה בריאות בלי הענן הזה, הירוק זהוב לשוט בתוכו, ולא אל האופק, כי אין אופק. ככל שתקדמי תראי יותר. את הרי יודעת שקו האופק הוא אשליה. הקו הוא קלישאה. אין דבר כזה בזבוז משאלה.
 
אני מסיימת את הפוסט הזה עם ציור ישן שאיננו כבר.
יולי אוגוסט הרותחים עומדים בפתח.
אני רוצה לחזור לצייר באקריליק
ולכתוב
ושהקיץ, כולל עד אחרי החגים, יעבור ביעף בזכות הדברים הללו
ושלא יהיה רעש בלתי נסבל מהשיפוצים אצל השכנים
ושתהיינה נסיעות טובות לצפון
ושהתוכי שיושב על הכתף יקפוץ למקום אחר שיותר הולם את טבעו
וגם שהמכשפה הקדמונית תתפוגג לשלולית, כמו זו מהקוסם מארץ עוץ
*
נוף סימטרי בנוי

איריסיה קובליו, 2010, אקריליק

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

4 responses to “בעקבות משאלה ירקרקת מוזהבת

  • עדה ק

    יש אור, ממש אור, שבוקע מתוך הציור.
    שתתגשמנה כל המשאלות.

    Liked by 2 אנשים

  • איריס איריסיה קובליו

    עדה, אהבתי את הצילום של הציור כי היה פלאש מקרי מהמצלמה וזה יצר את האור בצילום. יכול להיות שאם הייתי משאירה את הציור כיום (זה רק חלקו הימני של הציור השלם) הייתי יודעת לתקן כך שאכן יהיה אור בוקע. אלו היו צעדיי הראשונים באקריליק והרבה מהנסיונות ההם נמחקו לטובת ציור חדש על אותו קנווס עצמו. ובא לי לגלות לך שבצידו השמאלי היה פורטרט שלי לפי צילום שצילמה סמדר לומניץ. התוצאה היתה חושפנית מדי או מבהילה. אנחנו צריכים ללמוד לא להיבהל מהר כל כך:) ולפחד מעין הרע חלילה (זה היה נושא שגם רציתי לכתוב עליו בפוסט הזה אבל פתאום הרגיש לי ארוך מדי.. אולי בהמשך). תודה בכל אופן על האיחולים. אמן!

    Liked by 2 אנשים

  • סמדר לומניץ

    איריסי יקרה, כל כך אוהבת את אמנותך, כתיבתך, ציורייך, צילומייך. סקרנית מאוד לפורטרט שלך שצילמתי, אבל מבינה שלא נוח לך איתו, אז לא. הציור בעיניי נפלא מאוד, וחבל שלא ניתן לראות את הפרטים. שפע יצירה והגשמה איריסי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: