בצלוחית במרכז השולחן במטבח, הן מסתכלות עלי כשאני מבשלת אורז. שימי פחות מלח, יותר בצל מטוגן, הן אומרות, כפית שלמה של מייפל, היא אוהבת את זה מתוק, שמן תירס ולא קנולה, הן נוקשות בקצב של ולס, אחת שתיים שלוש, אני מנמיכה את האש ומלכסנת אליהן מבט, אולי די כבר, אני מבקשת, אבל הן יודעות בדיוק מתי צריך להנמיך את האש ומציעות לשים מגבת על המכסה. אני אף פעם לא שמה מגבת, מוצאת את עצמי מסבירה להן, אז תשימי, הן מצוות, כאילו נעשו כבר אדוניות המטבח, כולה שבועיים שלושה מתגוררות כאן, בתוך הצלוחית, וכבר יודעות הכל, השיניים החדשות של אימא
.
להשאיר תגובה