בכמעט 60 שנותי עברתי מהפכות וטלטלות מעוררי השתאות למדי. אתמול קראתי כאן בפייס שיר על ההחלטות הפזיזות שהצילו את חייך (מרי אוליבר) ופעם היו אלו שרטונות שהצילו (אולב האוגה?), הובלתי במסלול של הצלחות וכישלונות (מילים נדושות), גבהים ותהומות, סיכונים מחיקות ושיחזור נמרץ. אז עכשיו אני בשחזור נמרץ? כשעברתי בפעם השנייה והשלישית בחיי הצעירים מציור למוזיקה אמר לי המורה הבוחן במבטא רוסי כבד: נו, אם לא תחליטי עכשיו לא תצליחי אף פעם. אי אפשר גם וגם. צריך להיות רציני בדבר אחד! אתם יכולים לשמוע את המבטא הכבד של המורה המכובד ההוא קודח באזני בת עשרים ושתיים? התקבלתי לשנה ב' בקומפוזיציה באקדמיה למוזיקה הירושלמית. על תנאי. סיימתי בהצלחה מרהיבה למדי. העניין הזה הזה של ״על תנאי״ המשיך להיות מוטיב ( כמו לייט מוטיב) בכל שפניתי. מקצועית, לימודית, והתקיים אף באופן סמוי ומתוחכם במערכות יחסים, החל מהיות בת ל.. ועד בת זוג ל… המאמץ הזה להיות ראויה ומוכיחה שבחרתי נכון ועד רגע המרד הגדול. המהפכה. הטלטלה שוב ושוב ושוב.
(המשך יבוא)
צילמה דורית וידר בשיעור ציור
_
װ21 ביולי, 2018 at 9:36 am
נהדר ומעורר הרהורים, השיר והפוסט.
אהבתיאהבתי
װ21 ביולי, 2018 at 9:45 am
תודה ורד. במבט מסויים נראה שכל חיי הם "על תנאי" והבריחות מזה…
אהבתיLiked by 1 person
װ21 ביולי, 2018 at 10:16 am
חיינו זמניים, כך שמלידה הכל על תנאי… ואני דווקא נוטה לתכנון יתר, בדיקת טמפרטורת המים והסתגלות זהירה במקום לקפוץ ישר לתוכם, לכן השיר והפוסט מעוררים מחשבות, כי אולי הפזיזות יכולה להפיח חיים במקומות שבהם התכנון וזהירות היתר דיכאו ושיתקו.
אהבתיLiked by 1 person
װ21 ביולי, 2018 at 10:18 am
לגמרי ורד, אבל קפצת עם הילד שלך וזה ענקי!
אהבתיLiked by 1 person
װ21 ביולי, 2018 at 10:14 am
מכירה את התחושה הזאת שנקרעים בין ה'גם' ל'גם'. זה יכול להיות כל כך מייגע – וכמה טוב שאת מצליחה להוציא מזה את המיטב, ואת 'תחושת השחרור'.
אהבתיLiked by 1 person
װ21 ביולי, 2018 at 10:21 am
עדה, לא נקרעתי, רק עברתי ממקום למקום, עברתי, חזרתי, עברתי המשכתי. במבט לאחור הערותיהם של "מניפי האצבע" הקפיצו קדימה, התוו סימני דרך, אמנם הפוכים למה שהתכוונו, אבל מי בכלל שם עליהם:)
אהבתיאהבתי