ריח הצאלון

עד גיל שבע בערך הייתי בת יחידה ואבא היה רק שלי. הוא היה של אימא, אבל אתי היה לו חינוך מיוחד.
.
הוא היה הראשון בשכונה שהיה לו אוטו ולקח ילדים לסיבוב. אותי הוא לקח פעמיים בשבוע לקונסרבטוריון. הוא היה יוצא לפני 6 מהבית וחוזר בצהרים. היה לו מחסן ברזל ביפו, לו ולאבא שלו. 
לא זוכרת מי לקח והחזיר אותי מבית הספר, אף פעם לא הרשו לי ללכת לבד, עד כיתה ד׳ , הזמן שעברנו לרמת גן, אחות קטנה נולדה, ולי סגרו חדר מהמרפסת הגדולה, בקיר פלסטיק ודלת זכוכית עם מסילות.
.
כשאחי נולד הייתי בת שבע בערך. הוא היה כל כך ענוג. קבלתי אותו כהתגשמות משאלה: כבר לא אהיה לבד בלילה המפחיד. הוא היה מאד שקט ובכל זאת כל תנועה שלו הייתה בשבילי אות של חיים להיאחז בם.
.
כשלא מדברים עם ילדים, לא משתפים אותם ( בהתאם ליכולת הבנתם כביכול) הם לוקחים על עצמם את האשמה. הם אשמים בכל מה שקרה, עזבנו את שכונת מוטיפיורי אחרי כמה סצינות הזויות שצלוקות על נפשי שתי וערב. כל אחד יכול לספר את הסיפור שלו. אולי תהיינה כמה הצלבות מידע, אבל אני אחראית רק לעצמי. סוג שלי.
.
מה שאני הכי מתגעגעת אליו מאותה שכונה ראשונה של ילדותי זה הקיץ עם שדרת עצי הצאלון. לריח של הפרחים האדומים. לרשרושי הצל על הספסלים. גם בהם נאחזתי כדי לא לשמוע את הדיבורים ההם.
על הילדה המופקרת.
.
ושיהיה ברור, נחשבתי לילדה הכי יפה בשכונה. תמונותיי התנוססו על דפי העיתונים הרומנים. פסנתרנית. זמרת. בובה.
עד שצמח לו באחת שיער שחור סמיך על ידיי רגליי ומסתוריי.

צמיחה 1.jpg

אקוורל ושיער מתוך "כיפה אדומה" 1999

*

שיער 4.jpg

שיער, 1999, מתוך "הכיפה האדומה"

*

8492.jpg

דיוקן עצמי, אקוורל עם שיער על אריזת תרופה, 2009

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

5 responses to “ריח הצאלון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: