נעימות נדירה

בערב אני צריכה לגרף את עצמי החוצה. גם היא. אחרי ביטולים ודחיות אנחנו בכל זאת יוצאות לשבת על שפת האדוות הסתוויות, כפות רגלנו בחול הקריר, מזמינות בירה, היא בהירה אני כהה, ואיזה משהו עליד חריף ומלוח. היא מספרת את הסיפור הסודי שלה ואני נשענת לאחור שואפת עמוק את רוח הים. את מצליחה לראות את הסירה ההיא באופק, היא שואלת, אני לא רואה כלום. אף לא את קו האופק. הירח העגול עדיין מאחור, מצד שמאל והמלצרית מביאה מפיות. אנחנו קמות אחרי כמה שעות והולכות לכוון המלונות שעל יד המזח עוצרות בדרך על ספסל לסגריה. אחרי זה אני נשארת על הספסל והיא מצלמת אותי. עם התיק גב ובלי התיק גב, עם הקפוצ'ון ובלי. עם משקפים ובלי. קריר. השרירים שלי קורסים ונמסים בנעימות נדירה. הירח כבר בדיוק מעל והדקלים נראים מושלמים. אני עוצמת עיניים ונרדמת לרגע. או ליותר.

44422207_10217563683268744_863323688177500160_n

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: