Freez

נובמבר

1.
תעשי תמיד הפוך, כשזה בא עליך. זו הייתה עצה מאוחרת מדי. הפריז היה עמוק
מהגיון. כמו הדקה הארוכה בעולם כשמתעוררים מסיוט. פריז. כמו קרוקודיל. או
יותר נחמד להגיד חרדון. אלא שהיא לא הייתה מיודדת עם השמש. רק הרוח והעננים

ניחמו אותה. רעמים וברקים. זה מה שהעיר אותה. לכמה זמן. לפעמים הייתה
כל כך עייפה שבחרה בכוונה תחילה את השביל שיוביל לפריז הזה. השביל שבו
יאזלו כוחותיה בבת אחת ובמקרה הטוב היא תסווה את עצמה לסלע. את זה היא
למדה כשגדלה. לזייף סלעים. בעין אחת היא הייתה עוקבת אחר העלילה עד שהיה
מגיע סימן

2.

המילה יעוד מטרידה אותי הוא אומר לה בשיחת טלפון שתופסת אותה יוצאת מחנות
אחת עם עציץ רקפות עייפות אך לא נטולות תקווה ונכנסת לחנות סמוכה לקנות
חלב עבור קומץ תלמידים שיבואו למחרת, כך היא מקווה, כי לרוב נדמה לה שלא
יחזרו אליה עוד לעולם. יעוד יכול להשתנות. אנחנו בוחרים את יעודנו. כך הוא
אומר לה. יש לי השגות היא משיבה ומתרצת סיום שיחה. היא נוהגת לתוך החשכה
המקדימה של נובמבר ומהרהרת בכך שפעם יכלה לכתוב תשובות מדויקות לתובנות
כאלו ואחרות ושעכשיו, אחרי שספקות פשטו במחשבותיה כמו נמלי חמסין, נותר
חלל נטול בנזין, ואכן נורת הדלק נדלקת בצפצוף מחריש אוזניים, כל דבר
מחריש אוזניים בשבילה והטעם להסביר מסתתר עמוק בנבכי קיומה

3.

unnamed (3)

כבר נובמבר. סקאיי לא מסכים להצטרף אלי לקפה של בוקר למרות שחדלתי להשכים. אני מתקשה להתעורר. אבל בשמונה וחצי, אחרי שכל קולות הבוקר  של השכנים הסתיימו אני שומעת את ידידותיי הולמות בחלון, מחכות בקוצר רוח לארוחת הבוקר שלהן 

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: