עזרה להתמודד

אראם מצייר את אימא שלו ועונה: כן, זה עוזר לי להתמודד יותר טוב עם המציאות. 
המציאות. האם היא קיימת? האם היא מה שאני רואה? 
בשנים האחרונות הצילום בנישת הבלהות הזו שנקראת דעיכת הורים החליפה את הציור
אך לא.
השבוע ציירתי אחד והוא סוג של ״עזרה להתמודד״ 
ואם לא הייתי מצלמת או מציירת את סצינת ההורים הייתי או בורחת על כל אשר לי לארצות הקרח או אל האמצעים המשנים תודעה.
לפעמים אני רוצה לשקוע בחבית של יין ארומתי בורדו קהה עפיץ
לפעמים להתאבך בעשן קנאביס משובח מתוך ארובת כנסיית זהב על נהר קרח צפוני
הציור הוא לא אקט של חמלה או הבנה או אותו לב של צער ביולוגי אמורפי חם ומבוהל עד מוות
זו שליטה.
יותר לא אוסיף כרגע
mom1.jpg
ועוד באותו עניין
*
*
*

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

9 responses to “עזרה להתמודד

  • שוֹעִי

    איריסיה יקרה, אני קצת עסוק במחשבה כבר איזה זמן בממוארים של סופרות וסופרים אודות הוריהם; יש כאלו שמחפשים דרך הזכרונות איזה מובן או משמע לקשר שלא הצליחו למצוא בו שום מובן בחייהם; יש אחרים שאצלם זהו חיפוש אחר "האם הקדוש" או "האב הקדוש"; ויש כאלו שבאמת, אני לא יודע אם זו שליטה — אבל מנסים דרך הכתיבה אל הוריהם ועל הוריהם לסדר ולארגן את עצמם, ולבסס את הזהות שלהם עצמם.

    Liked by 1 person

  • איריס איריסיה קובליו

    כן, שועי, נכון. שליטה בסיטואציה המלאה סתירות תרתי משמע. ושליטה על הפחד "להסתכל על הקמילה בעיניים" מצד אחד ומצד שני שליטה במובן של שינוי נקודת מבט מהחומר למופשט, מהביולוגי ביוגראפי לאמנות שעומדת מעל הכל.

    אהבתי

  • שוֹעִי

    איריסיה, אני באמת לא יודע אם האמנות עומדת מעל הכל, או החיים, אני כבר מזמן לא מייחס משמעות להיררכיות הללו. אפשר גם ליצור משום שאמנות היא חלק מהחיים (מהכאב שמלווה אותם ומהמוות שמסיים אותם) וגם כי החיים הם חלק האמנות. בכלל נדמה לי, אולי הואיל ומעולם לא למדתי באיזו מסגרת אמנותית, שיצירה אצלי מקורה בהתנגדות פנימית, לחברת הלא-אמנים, שכל מה שמעניין אותה הוא שאוציא תוצרת, ארוויח כסף ואשלם מיסים. אני יודע שזה מאוד פרוזאי, אבל בכל זאת, כל דבר שאני כותב, הוא אצבע משולשת לכיוון למכונה החברתית, שלהערכתי, לועסת כדי לבלוע את כולנו.

    אהבתי

    • איריס איריסיה קובליו

      שועי אני נורא פוחדת לשבת על יד נהג שנוסע בכל כביש שהוא ( אני מעדיפה לנהוג , זה נותן לי יותר שליטה של בטחון) אבל אם נוצר מצב שאני צריכה לשבת על יד הנהג אני לוקחת מצלמה ומצלמת את הדרך. זה נותן לי הרגשה שלא אני היא הנוסעת אלא האמנות היא הנוסעת. זה הופך אותי למשקיפה, ולמשקיפה יש סוג של שליטה.

      Liked by 1 person

  • ורד נבון

    הציור הזה מופלא ויש בו הרבה כוח, חיים. והמילים – מזכירות לי כמה עצוב לראות את דעיכת ההורים, בשבילי זה היה חוסר שליטה מוחלט, ורגשי האשמה על אזלת היד נשארים לתמיד.

    Liked by 1 person

  • איריס איריסיה קובליו

    ורד ומפני שזה חוסר שליטה בפועל, במציאות או באמנות זו שליטה או השאיפה אליה. שלטיה לא במובן השלילי אלא במובן מבט העל

    Liked by 1 person

  • שוֹעִי

    איריסיה, זה מעניין. אין לי רישיון נהיגה מבחירה. 🙂

    אהבתי

  • כמו מניפה

    גם בעיני יש בציור לא רק נטילת שליטה על ידי הזחת המבט מהפרט אל הכלל (וזו היתה מטרתו עבורך לפי עדותך), אלא באמת הרבה אמת, לכדת פה גם את האישי והפרטי וגם משהו מהמאפיינים הכלליים של הגיל הזה, על כל מה שכרוך בו. ההתמודדות עם הורה זקן וחולה, והיפוך התפקידים שזה כופה על הילד/ה מעסיק גם אותי המון. זה שיעור לא קל.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: