חמציצי לילה

הפרחים שאני מציירת לא משקפים שום הלך נפש. אני טובה בזה. היד זורמת מאליה. אין מאמץ ואין רעיון. אני והם נהפכים לאחד. הם אני. אני הם. עכשיו בינואר החמציצים כבר קבלו אורך מרשים שאפשר לקטוף אותם לאגרטלים גבוהים יחסית. גם כמותם מוכפלת מיום ליום. הם לא נפתחים כשלא זורחת השמש. ואני גם מאוהבת בהם כשהם סגורים ומסוגרים. מאחורי השיכונים שלנו עדיין נותרה חלקת שדה . קודם הופיעו הסביונים. אחרי זה החמציצים בהמוניהם ועכשיו החרציות מזנקות מתוך סבך שיחיהן. פה ושם חרדלים ועוד פרחים דקיקים שאיני זוכרת את שמם. לפני שנה בדיוק בינואר החלו לצמוח בגינה שלי, הזמנית, בגבעת עדה נרקיסים, איריסים, נוריות כלניות. שתלתי בתפזורת פקעות והאדמה רוויית השמש ששם הבקיעה אותם החוצה במלוא הדרם. יומי התקיים בין פקיעה לפריחה. אחרי כמה חודשים עזבתי וחזרתי לשיכון הנוכחי עם הגינה הקטנה המוצלת עד כפור מקפיא עצמות בחורף, מוסתרת בפרגולה אימתנית שלא אני בניתי ובעצים סמיכים שיוצרים גדר וחיץ ביני ובין העולם והשמש. את הפרחים לציור אני קוטפת מהשדה או גונבת מגדרות של חצרות או קונה בטיב טעם. אני עשויה חלקים חלקים. כשאני מציירת פרחים החלק החופשי שלי עולה. אפשר לטעות ולחשוב שאני חופשיה, אופטימית ושמחת לבב. אבל אני לא. אני מזדקנת.

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

10 responses to “חמציצי לילה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: