חדר

המטפלת החדשה שלי מייעצת לי לא להשתמש במילה חרדות. להחליף אותה באתגרים. אבל אני אוהבת את המילה חרדה. עבורי היא חדר להסתתר בו. חור להכנס לתוכו עד שיחמם מספיק את הגופנפש. המילה אתגר הפכה למשומשת מדי בעידן החדש הזה, שכל מחלה ומכשול מהווים אתגר. אבל אני לא מוותרת בקלות על החרדה. היא החברה הסודית שלי מהגן. בלילות הייתי מחבקת אותה כי היא היתה הבובה שלי שנשללה ממני. המוצץ שנחטף משפתיי (שעד היום לא אוהבים להתנשק) אלוהים בורא שפתיים יפות לנסיכות קרח. בחורף אני צריכה להתכסות היטב. לפעמים כל תנועה מכאיבה. שתיים עשרה שעות שינה לא מספיקות. אני אוהבת את חדר השינה שלי. ישנים אתי אלילים. רובם כחולים. כך גם המצעים והשמיכות ובקבוקי הגומי המחממים. כחול הוא לא צבע של חרדה. להיפך. חרדה היא כהה קהה, חמה ובולעת. כחול הוא היהלום של החרדה, הוא זה שמסמן לה את הדרך. האליל הכחול שלי הוא קרישנה . עיניו יודעות כל מביטות בי מהקיר, חלילו מנגן את מוזיקת המרומים וכשבאה שנת הרפיון הכימי לקחת אותי מגיע אלי צליל חלילו המתוק

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

4 responses to “חדר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: