שביל החמציצים

הכלבלב שלי מאד מתרגש כשאנחנו מתכוננים לצאת לטיול ומאד מתאכזב כשמגלה שאין מצטרפים. אחרי השביל הראשון של הגינה הציבורית הקרובה הוא נעמד ומסרב לזוז. ארבעת הקילו שלו נהפכים לארבע מאות קילו של עיקשות חמורית. אבל אני חייבת להגיע לשביל החמציצים ואני לוקחת אותו בידיים ומניחה אותו בתחילת השביל. השביל הזה מופיע פעם בשנה בחורף, לחודש או חודשיים. שביל קטן קסום ובודד למדי. השמש של היום הזריחה את צהוביותם של החמציצים שגבהו בין לילה. אפילו הכלבלב השתכנע שכדאי לו להסתובב ולפזז כל עוד השמש מפזזת. שתיים בצהרים. אנחנו אחרי חיסון וביקור אצל ההורים. אימא שוכבת משותקת במיטה. אבא צופה בסרט רומני במחשב ומריה מכינה קציצות תפוחי אדמה במטבח. אבא מצטרף. אני רוצה לשאול את אימא כמה שאלות אבל מחליטה לוותר כשאבא מצטרף. אני יושבת על כיסא הנדנדה, הכלבלב יושב עלי, כהרגלו. אני מתנדנדת ולא שואלת. אני סבתא בת 60 מתנדנדת ומתנדנדת. 

בדרך חזרה משביל החמציצים כלבלבי כבר צועד בביטחון כי השתחרר מצרכיו ופחדיו ועצם עסיסית מחכה לו בבית בסוף כל טיול. על הספסל בדרך אנחנו פוגשים שתי ילדות. אחת אומרת איזה חמוד והשנייה מרימה את רגליה וצווחת אוי איזה פחד. היא פוחדת מהכלבלב. למה, זה כמו צעצוע ואפילו יש לו בגד של בובה. את לא אוהבת בובות? היא סמורה מפחד ודאגה כשאני מקרבת את הכלבלב אל ידיה, תראי זה יעבור לך, הפחד הזה, אם רק תגעי בו. היא נוגעת בהיסוס ואומרת וואו כמה שהוא חלק.

אנחנו ממשיכים. פעם היה אסור שאביא את הכלבלב לבית של אמא. היא סולדת מכלבים. הם מגעילים אותה. היא לא יכולה לגעת בהם. כלבים גדולים תמיד יזכירו לה את הזאבים של הגרמנים. וכלב זה משהו מלוכלך. אבל לכלבלב שלי היא התרגלה. היא לא תיגע בו אבל היא שמחה כשבא לבקר. כאילו כבר קבלה שהוא ואני אחד. וזה מאד נוח. מדברים רק בענייני הכלבלב. מה אכל, מה הוא לובש, תמיד היא חושבת שירד במשקל אבל הוא שוקל אותו דבר כבר שש שנים. אני לא שואלת אותה על העבר. העבר שלי כילדתה הבכורה. אני מכבדת את זה שהיא מעדיפה לשכוח. הרבה שנים כעסתי ללא הפסקה. אכזבתי. הייתי שונה. אבל ניסיתי לרצות. להיות ילדה טובה. ציירתי יפה והיה לי כתב יד עגול ומסודר. אף פעם לא הייתי לבושה ברישול . הייתי יפה. אבל כשהתחלתי להתבגר נעשית מכוערת והחרימו אותו לא פעם ולא פעמיים. חרמות קשים מנשוא. לא היו לי חברות למעט אחת.

אני צופה כעת בחברה הגאונה- עיבוד גאוני ביותר לספר הראשון בטרילוגיה ( גילוי נאות: את הספר לא קראתי). הצילומים בסרט- כל פריים ציור מאסטרפיס. המשחק. שתי הילדות האלו ננעצו עמוק בלבי. הילדה הגאונה, לילה, מזכירה לי מפגש משנה תודעה כזה שהיה לי בערך באותו גיל עם ילדה שאימצה את הילדה השקופה שהייתי ופילסה לי את הדרך לעולמות אינטלקטואלים רוחניים הזויים ביזארים על קצה האי שפיות. היא סחפה את תמימותי לחדרי האמת הקרה של הקיום האכזר.

אני מצרפת ציור מתוך תערוכה שהתקיימה לפני כעשרים שנה, ציורים על ניירות מקופלים, כל ציור קשור לשאלה ששאלתי את עצמי. העבודה שבחרתי לצרף לכאן בהשראת תצלום של אמי בת גילם בערך של הילדות ב״חברה הגאונה״ , לבושה באופן דומה, עם הבובה והעגלה, והמבט ההוא, כאילו שידעה שזה היום האחרון בו תשב בחנות של אבא שלה לפני שתישרף ע״י הגרמנים.

מוזרים החיבורים שמלכדים כמה נשמות להפוך למשפחה ולעבור יחד מסע חיים מאתגר. לרוב אנחנו שוכחים שזה מסע וזה אתגר וכולנו במשחק תפקידים כדי אולי לתקן משהו. ואנחנו מעדיפים לכעוס ולהרגיש אשמה ושנאה עצמית ולתת כל כך הרבה משקל לקטנות היומיומיות במקום לגבוה ולזכור שבאנו לכאן, למקום לא מושלם, לעשות עבודה . גם כשכואבות השיניים,,,,

לילה טוב

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

4 responses to “שביל החמציצים

  • כמו מניפה

    באמת יש משהו דומה בילדה שציירת לילדות בחברה הגאונה. עוד לא ראיתי את הסידרה, דווקא כי קראתי את הספרים, וקשה לי לוותר על האינטרפרטציה האישית שלי שתתפוגג מרגע שאראה את הסידרה. כך למשל, אני די בטוחה שיש לכותרת 'החברה הגאונה שלי' כפל משמעות, ולקח לי זמן להחליט מי מהשתיים, לילה או לנו, היא הגאונה האמיתית. נדמה לי שזה מכוון, וגם מתייחס לשאלה גדולה ביותר, קצת כמו תחרות הריצה של הצב ושל הארנב במשל הידוע. בסידרה הם חייבים להחליט. אז אני ממתינה עם זה. ובינתיים גם אני חשבתי שאין הרבה יצירות שעוסקות בחברות, ודווקא מן הצד האפל שלה. הזכרתי פעם את 'עין החתול' של מרגרט אטווד, שטילטל אותי לגמרי. נושא מודחק וחשוב ביותר.

    אהבתי

  • איריס איריסיה קובליו

    את ארמון הקרח של טרי וסוס קראת? זו גם חברות אפלה בקרח של שתי ילדות.. ספר בלתי נשכח. היום סיימתי את פרק 3 ( קשה לצפות בשני פרקים ביחד) והרגשתי איך הסכין מפלסת דרך שרירי הבטן ללב. איזו עוצמה קולנועית. נראה שאקרא את הספר הראשון בסיום העונה הראשונה. או במהלך, בו זמנית. לא חושבת שתהיה סתירה במקרה זה.

    אהבתי

  • עדה ק

    אהבתי את תיאור הכלבלב בשביל, ואת 'מתנדנדת ולא שואלת'. אם כי נדמה לי שאם תצליחי לשאול, ובתנאי שזה יישאר בגדר שאלה ותשובה בלי שיגלוש לוויכוח מכאיב, יש מצב ששתיכן תצאנה נשכרות מזה.

    הילדה בציור באמת מזכירה את שתי החברות מנפולי. אנחנו צופים בסדרה, ואני אוהבת את זה שהיא עושה לי סדר בראש מבחינת מה חשוב יותר ומה פחות בספרים שהיו עמוסי פרטים מיותרים. אני גם חושבת שהשחקניות הראשיות באמת מתאימות. מעניין שראית בלילה את החברה הגאונה – הספר לא לגמרי מסביר מי מהן הגאונה, אבל גם בעיניי זאת היא.

    אשר לתפאורה: קצת מפריע לי שזו תפאורה (וגם בימוי) כמו של תיאטרון. רק בפרק הרביעי שראינו אתמול יש פתאום צילומים ממרכז העיר נפולי, והם כבר צילומים של סרט, לא של תיאטרון.

    Liked by 1 person

  • איריס איריסיה קובליו

    עדה, אכן הפרק הרביעי מדהים ביופיו. אהבתי את הריקודים (הריקוד של לילה) והזיקוקים אבל בשתי הסצנות הרגשתי שמשהו רע הולך לקרות. לגבי התפאורה אז אהבתי מאד כי זה הזכיר לי הצגות של חנוך לוין, וגם כתאטרון קולנועי משובח. אני מניחה שמי שלא קראה את הספר (כמוני) לא חסרים לה התיאורים המפורטים של העיר והנופים ובכל זאת הדמיון שלי רץ. בכלל בשני הפרקים הראשונים לא היה ממש ברור לי שמדובר בנאפולי. לא רציתי לקרוא שום רקע מקדים על הספר או הסדרה… אבל הים.. זה הזכיר לי גם את הסרט המופלא שרץ עכשיו בקולנועים ובנטפליקס: רומא, שהוא בכלל לא על איטליה. אבל הים.. ואופן הצילום. הסדרה הזו גורמת לי אושר למרות שגם מכאיבה.
    אגב, כשהילדות מתחלפות לשתי שחקניות בוגרות יותר התאכזבתי בהתחלה. כי מאד נקשרתי למראה של שתיהן כילדות. אבל מיד התאהבתי גם בשחקניות הבוגרות יותר. שמחתי שהמבוגרים האחרים עדיין לא התחלפו (המורה מהיסודי המופלאה, האימא של אלנה). וואו כל כך הרבה על הסדרה הזו. היום אראה פרק 5. אולי גם 6. כיף לכם שאתם צופים ביחד. גם כשהייתי בזוג הרבה שנים לא צפינו בכלום ביחד.

    אהבתי

להגיב על איריס איריסיה קובליו לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: