סיימתי עונה ראשונה של ״החברה הגאונה שלי ״ בנשימה עתוקה. עכשיו אהיה חייבת לקרוא את שאר הספרים כי אי אפשר לסיים עונה עם המבטים האלה, הנאפוליטאנים, אחרי כל סצינות הניצול, האהבה הנכזבת והאונס והבגידות והטירוף והשקרים והתשוקה האפלה. והמבט המבועת של לילה בסוף העונה.
המבט הזה שמרתק אותי וגם מבעית מתאפיין בחלק הלבן שמתחת לגלגל העין. כאילו מבע תמידי כמו מי שמגלגל עיניו כלפי מעלה ונתקע שם. הלובן הזה מאפיין דמויות אימה, לפעמים פסיכוטיות, רוצחים, חולי נפש, מדוכאים מיואשים השרויים בקפאון רגשי.
לילדה לנו, אלנה, בשני הפרקים הראשונים יש מבט כזה. הלובן מתחת לגלגל העין שלה הוא שכובש אותי.
גם למרצ׳לו יש מבט כזה. אבל מסיבות אחרות. אפלות. לרוב הדמויות הנפוליטאניות בסרט רואים את״הלבן״ שמתחת לעיניים, מה שהופך את הסדרה לתיאטרון הזוי מהלך איימים. גם בסצינות היפיפיות של הריקודים ישנה הרגשה של סכין בבטן.
אני מנסה לעשות לעצמי מבט כזה במראה. אני עייפה ומתחת לעיני נפיחויות כהות, עיניי אף אדומות מעט מכל האלרגיות והרוח החולית שנשבה עלי היום ובכל זאת איני מצליחה ״ לעשות את המבט הזה״ כלומר לראות את הלבן שמתחת לגלגלי העין שלי.
נזכרתי בשלושה ציורים שלי מתקופות שונות לגמרי.
הראשון מגיל 14, אחד הנסיונות הראשונים שלי לצייר את עצמי כאייקון בצבעי שמן
השני מסוף שנות התשעים בנסיונות שלי להתמודד עם תחתיות ובעתות אישיות דרך אגדות שגדלתי עליהן
השלישי מבט של נערה שמגלה את השקר והבגידה.
גם לי היתה חברה גאונה. אני בהחלט לא הייתי החברה הגאונה שלה. אני צמחתי מביבי דור שני לשואה והיא משכבת אצולה אינטליגנטית נחשבת ביותר . לה היה את המבט הזה. לא אכתוב עליה עכשיו.
אלא על ילד מכיתה ז׳ או ח׳ הסיוטית שלי, שהיה דומה להפליא מרצ׳לו הזה. העיניים השחורות הבוערות שלו והלובן סביב גלגל העין העירו בי את התשוקות והפחדים האפלים ביותר. אני חושבת שהוא היום עורך דין כלשהו. ואני, מה אני היום? אשה מול המראה מגלגלת עיניים. הסדרה הזו כנראה הוציאה אותי מאיזו דעת.
װ13 בינואר, 2019 at 11:25 pm
מעניין לראות את הסדרה דרך עינייך. אני רואה אותה אחרת, ולא כל כך מתרשמת ממנה. אבל יש משהו במה שאת אומרת על הלבן שמתחת לעיניים.
אהבתיLiked by 1 person
װ14 בינואר, 2019 at 5:25 pm
עדה, אני תמיד רואה איזה פרט שסוחף אותי הצידה מהתמונה כולה. לטוב ולפחות טוב…
אהבתיאהבתי
װ14 בינואר, 2019 at 12:38 am
מאוד יפה הקשר בין המבטים האלו של לנו ושלך, עם הלבן מתחת לגלגל העין. אצלי הוא לא נקשר לבעת או לרוצחים בפוטנציה (!) שגלגלו את העיניים ונשארו בקיפא/בעון רגשי, אלא דווקא מבט עצל קצת, האישונים מופנים למעלה כנגד העפעפיים הכבדים שמבקשים להוריד את המסך. בעיני זה מעיד על אינטליגנציה, נעזוב רגע בצד את הגאונות. אני לא מהמעריצות של גאונות מקרוב. גאונות גובה מחירים גבוהים מאוד, וגורמת נזקים סביבתיים קשים. אני בעד אינטליגנציה גבוהה, וזו משתקפת היטב במבטים עם חצי הסהר הלבן מתחת לגלגל העין.
אהבתיLiked by 1 person
װ14 בינואר, 2019 at 5:30 pm
כן, יש בזה גם קצת עצלות אבל גם טימטום. טימטום חושים. גם אני לא מהמעריצות של גאונים. ממש לא! כמורה המון המון שנים נפגשתי פה ושם בגאונים. זה יכול למרר את החיים או את תפקידי החיים.. אני לא נייחסת ל"חצי הסהר הלבן" אינטליגנציה.
אהבתיאהבתי
װ14 בינואר, 2019 at 11:18 am
הציורים מאוד יפים בעיני. קשה לי להגיד על זה הרבה כי אני לא רגילה לבטא את עצמי בשפה של ציורים. הדיון שחל על המבט בעיניים יחד עם הציורים היה לי יפה.
אהבתיLiked by 1 person
װ14 בינואר, 2019 at 5:32 pm
תודה ישורונית. שמחה לתגובתך
אהבתיאהבתי