אני רוצה לגור במקום ששומעים בו את הירח

1.

בשנים האחרונות אני ממעטת לצאת לכוון אירועי תרבות שרובם מתרחשים בתל אביב. דווקא הדרך מהרצליה לשם התקצרה מאד ונעשתה יחסית נוחה. הוויז מוביל לחניונים מתאימים ואם אני פונה בפניה הלא נכונה, מה שקורה הרבה, הוא מתקן אותי. למדתי להקשיב ולא להתווכח. למדתי גם להאזין למוזיקה מועדפת בספוטיפאיי בזמן שהוויז מוביל אותי כעיוורת. אבל זהו שלא בדיוק עיוורת. בכל נסיעה לתל אביב עיניי נמשכות יותר בבעתה למפלצות הבניינים החותכים את קו השמיים, למכונות הענקיות הצבעוניות שחוצבות את הרכבת התחתית,למנופים הדינוזאוריים הזזים ללא הרף בין המגדלים. היום הגעתי בדרך לא דרך לחניית מרתף של מקום ותיק וידוע. באירוע השתתפו המוני אנשים על שלל ריחותיהם הכבדים וקולותיהם שחרקו באזניי. הגעתי לפני הזמן ומיד השדים הסוציופאתים שלי החלו לנקר. הרגשתי קלאסטופוביה מקצות בהונותי ועד נחיריי. למזלי ישבתי בקצה שורה ואף אחד לא ישב בכסא לידי . ניסיתי לגייס את כל המאמצים להישאר ברעש המוזיקה מהבמה שהלמה בראשי ובחדרי לבי. אלוהים, למה תוקעים את הרמקולים הענקיים האלו מעל ראשי האנשים. אני לא מבינה מאיזו סיבה אנשים נעשים ״ צרכני תרבות״ אם הם לא מחוייבים.

2.

מהסתיו, מהיום שהזיזו את השעון לטובת החושך, אני מתקשה בשעתיים שלוש האלה שמפרידים בין האור ללילה. חרדה מהולה בדכאון ( לא מצאתי מילים פחות לעוסות מהזוג הזה) נופלים עלי בבת אחת ועוזבים אולי לאט לאט כשמעמיק הלילה. בשבועיים האחרונים החלטתי לשוב ולהתאמן ברישום במחברות של סקיצות כדי להעביר את הזמן הזה. אני מציירת רישומים או אקוורלים מהירים. אני יושבת על יד מסך המחשב ומנסה לתרגם מהמסך למחברת שלי. לפעמים שמה מראה במקום המסך,אבל די מהר נתפס לי הצוואר. כרגע אני מתאמנת על עצמי. לפעמים קצת על יעלה. אבל איתה אני לא יכולה להשתולל הרבה, כי היא כל כך מתוקה שחייבת לצאת מתוקה. בסלפים שלי אין לי כל בעיה להגזים,לטעות, לקלקל, לחתוך ,לעוות . אני ממלאה מחברות בשעתיים שלוש, נניח מחמש עד שמונה, כשמלל ערוצי טלוויזיה מקשקש ברקע. זה מרגיע אותי. זה מסב את דעתי. זה לא טבע ולא מוזיקת רלקס. זה כמו רעש לבן. ועם רעש לבן אני מסתדרת. אין לו ריח. ואיני חייבת לו כלום. אני יכולה להשתיקו בקליק.

3.

אפרופו להשתולל: מי מכיר מקום סגור ומוגן ובטוח שבו אפשר לצעוק לצרוח להכות להזיע להיות מכוערת, מקום סגור בלי שאף אחד ישמע, נניח לשכור את המקום הזה לשעה. אני רוצה לעשות את זה לבד בלי שאף אחד ייראה. חשבתי על קפיצה ממטוס ועל מתקני לונה פארק כי צריכה לשחרר אנדרנלין אבל לא בטוחה שבדרך הזו. הקור השנה משתק אותי. וכל אבריי תפוסים. אולי זה הציפרלקס. אבל הגמילה ממנו היתה סיוט. אני רעבה כל הזמן אבל מגרדת את המתחת לממוצע במשקל. בזמן האחרון אני לא מקשרת את הבלוג לפייסבוק. איבדתי את הבטחון בחשיפה רחבה ובכלל הבטחון ברוב התחומים אוזל ממני טיפה אחרי טיפה.

4.

חשבתי לכתוב עשרה דברים חושפניים.

אבל נגמר לי להיום.

הנה כמה מהסלפים האחרונים, המהירים, החשופים, שישלמיו לעשרת הדברים

5.

6.

7.

8.

9.

ץ

10.

הכותרת של הפוסט הזה

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

6 responses to “אני רוצה לגור במקום ששומעים בו את הירח

  • ורד נבון

    מהפוסטים היותר מרגשים ונוגעים עמוק שלך. מזדהה עם התחושות בתל אביב, במיוחד בצידה המזרחי עתיר המגדלים הנבנים והמנופים והכיעור והניכור. אבל לא מזדהה עם קפיצה ממטוס ועם הלונה פארק! (שונאת את המתקנים האלה). אני בעד כמה ימים במדבר, זה יכול להרגיע, למלא מצברים ולעורר השראה. חסר לי מאוד, מקווה שבקרוב נוכל לנסוע. הדיוקנות העצמיים נהדרים.

    Liked by 1 person

  • איריס איריסיה קובליו

    ורד, שמחתי שהפוסט נגע לליבך. לגבי קפיצה ממטוס ולונה פארק זה הפוך על הפוך, חשבתי שלעשות משהו שאני כל כך נדחית ממנו וכרוך בהפעלה פיזית בלתי נשלטת פותח משהו בצ׳אקרות.. אבל זו בדיחה כמובן. המדבר הוא לא בשבילי. יש לי שריטה עמוקה מלילה אחד שלא יכולתי להכיל את הקור במצפה רמון בפברואר… אבל זה כן מתאים לכותרת שלי… בכל מקרה אם תמצאי משהו שאת יכולה להרגע בו עם הכלב אז תיידעי אותי…

    Liked by 1 person

  • Tamy Sharon

    בוקר טוב איריס. שבת יפה היום, קחי את הכלבון, סעי אל הגשר מול רשפו….שפע חנייה לידה הכביש. חצי את הגשר ולכו לכם בתוך הירוק המטולל – ישר עד הים.
    לא תפגשי הולכי על שתיים, הטבע יעטוף אותך בחום והריח באויר ימלא את הריאות.
    אההה וקחי ניר וקצת צבעים.

    Liked by 1 person

  • איריס איריסיה קובליו

    תמי אהובה, הטיול שעשינו שם יחד הוא בלתי נשכח. זה היה בזמנים אחרים. הוא נעשה פחדן ומסרב ללכת למקומות בלתי מוכרים ולפגוש הולכים על ארבע זרים… מתגעגעת …

    אהבתי

  • ורד נבון

    בשבת הזו הייתי יוצאת אל עמק הנרקיסים שבין רמת אביב לפי גלילות. יגיעו אלינו אורחים, אחרת היינו נוסעים לשם גם (עם הכלב שלנו). המדבר אכן צופן גם סכנות, אבל אולי זה הזמן לחוויה מתקנת… (טוב לא עכשיו, עוד כמה חודשים כשיתחמם קצת).

    אהבתי

  • עדה ק

    אני, כצפוי, אוהבת רישומים מכל הסוגים, ומתבוננת (בקנאה) ברישום היד…
    ואוהבת את הכותרת (ואת סעיף 10).
    ואל נא תשכחי, הימים מתארכים עכשיו, כל יום בכמה דקות. יש תקווה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: