פריווילגיה

אני חושבת שזו פריווילגיה עצומה לקבל שהות זמן מוגדרת להיפרד לפני המוות. לקבל מתנה של כמה חודשים , כשאת לא זקנה מדי או צעירה מדי, כשכבר אין לך ילדים קטנים(!) , נניח כשאת נכנסת לשליש האחרון של חייך והדברים מתחילים לזייף אצלך בגוף. אז מחלה עם שהות לא ממשוכת מדי יכולה להיות מתנה ( חס וחלילה לא תאונה). היום ישנם אמצעי שיכוך כאבים והסתלקות ״קלה״ יותר.

כל ההקדמה הזו היא למחשבות האביביות שעלו בראשי לנוכח התמונות היפיפיות של הפריחה במקומות שונים בארץ.

ישנם אנשים שיבחרו במקומות רחוקים נידחים נוצצים לבקר בהם בזמן שנותר להם לחיות. אותי לא מעניין שום מקום בעולם. במקומות שהייתי צריכה להיות הייתי ומיציתי. אין לי שום תשוקה לחזור או להמשיך. נולדתי בתל אביב. התאהבתי בירושלים. היו לי כמה זמנים סוערים ויפים בגליל . אני ארצה נהג/ת (לא מונית בשום אופן) שייקח אותי לכל המקומות האלו. שיהיה לי תיק עם צבעים, מכחולים ונייר בנסיעה, לצייר ציורי פרידה אחרונים. בירושלים אהובתי שלא הייתי בך שנים רבות, איך השתנית, אבל אכיר אותך לפי הריח המיוחד שזכור לי בחדר עמוק בלב, בעיר העתיקה ( פחד אלוהים, אבל מה אכפת, ממילא מתים) בהר הזיתים, בבית הכרם ברחוב שלאין וברחוב הארזים ובנחלאות ובעמק רפאים (בטח הכל השתנה ללא היכר) ומשם למדבר יהודה ונחל ערוגות וכמה כנסיות שציירתי בגיל 14-15 אחרי טיול שנתי, ואז לחיפה, לכרמל, ואם זה יהיה אביב לחפש את התלתן הכוכבי שכה ריגש אותי בגיל 17-18 בו הייתי נוסעת בסתר לאיזו קומונה על הכרמל.. ומשם לכליל ולגבול הצפון ולכנרת האהובה של פעם.

בשנה האחרונה אני במרחק 15 דקות מהכנרת מדי שבוע כמעט ולא מגיעה אליה. ריחה של הכנרת טבוע עמוק בוורידי משנות העשרים שלי כשהייתי נוסעת לימק״א טבריה לנופש שנתי עם המקום שעבדתי בו ומאז טבועה בי כמיהת כינרת שלא מומשה בעשורים שאחרי זה. וישנם עוד מקומות. אולי אוסיף בהמשך. אבל הרעיון ברור כרגע: כאן, רק כאן, וציורי פרידה אחרונים.

ואם זה יהיה אביב אז שיהיו לי איריסים בחדר ושושני ריח אדומים וכובע נזיר וציפור גן עדן

ציור דיגיטאלי באייפד, 2015

יום ראשון 10 לפברואר 2019

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

4 responses to “פריווילגיה

  • עדה ק

    (אבל לא בוער)
    אור קורן מתוך הציור הזה.

    Liked by 1 person

  • כמו מניפה

    זו בעיקר מתנה לנשארים. האלטרנטיבה (להכרת באיבחה אחת, תאונה או דום לב למשל) אולי טובה יותר להולכים, אבל קשה כשאול לנותרים. אהבתי את בחירת המקומות שהם את. גרמו לי לחשוב לאן אני הייתי נוסעת.

    Liked by 1 person

  • איריס איריסיה קובליו

    מניפה יקרה, אני חושבת שבנסיבות מסוימות ואם הזמן לא ארוך מדי הפרידה שכתבתי עליה טובה גם לנותרים. כל כך הרבה צער ארוך לכל החיים יושב על הנותרים שלא הספיקו להיפרד.. אתמול גם אני כמו רובנו הייתי כל כך מזועזעת מהמוות הנורא של אור מתקוע. והדבר הזה שהסתלקה פתאום ועוד איך.. בכלל מוות שהוא הרס פתאומי של הגוף והכפשתו (תאיר רדהאה) זו זוועת הגיהינום. גם תאונה והתאבדות מרסקת ופיגוע ועוד. זוועה. ולעומת זאת זיקנה ארוכה רצופת מחלות (אמי) היא באמת כאב ונטל על הנותרים, גם מוות ארוך של מחלה ארוכה מגיל צעיר. לכן סרטן למשל הוא מתנה. מזעזע לחשוב על זה אבל אלו מחשבותיי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: