(שיחות שקלטתי מהביקורים האחרונים. בכל ביקור אוסיף לפוסט הזה עוד שיחה. שיישמר)
- שיחה ברומנית
היא והוא: הלו (שניהם בספיקר)
הבת דודה: מה נשמע, יש לך יומהולדת החודש
היא כן כן, ב- 18..
הוא: יופי דודה
הבת דודה: זוכרת שזה פברואר
הוא: אז תזכרי להביא גם מתנה
הבת דודה: כבר לא נוסעת באוטובוס
הוא: תקחי טקסי
היא: לא צריך לא צריך. תתקשרי גם בשנה הבאה
הוא: ותביאי מתנה
היא: אם נחיה עד השנה הבאה
הבת דודה: כן כן בעלי מחכה לי שם
הוא: אנחנו עדיין לא ברשימה
היא: שכחו אותנו
הבת דודה: שייקחו כבר
הוא: אולי התור ארוך
היא: די, נמאס כבר
הבת דודה: כן נמאס עם הכאבים
היא: אז מה אני אגיד, את עוד הולכת ברגליים, אני כבר מזמן לא
הבת דודה: כל אחד עם הצרות שלו
הוא: כן כן (עושה פרצוף)
אני (מתנדנדת על הכיסא בחדר השינה שלהם, מתפוצצת מצחוק, כי מה אפשר חוץ מזה): ד"ש
היא: דרישת שלום
הבת דודה: דרישת שלום בחזרה
הוא : תהי בריאה
הבת דודה: גם אתם גם אתם.
–
2. יום הולדת
–
היא: נחשי מי טילפנה אלי היום
אני : לא יודעת, יש לך כמה חברות
היא: מה פתאום, כמעט כולם מתו
אני: אהממ
היא: נו ש׳
אני: אה כן, גם לה יש יומהולדת, לא?
הוא: לה ב-17
היא: לא! ב- 7, הזיכרון שלך… ( מצקצקת)
אני : יפה שהיא זכרה את יום ההולדת שלך היום
היא: תמיד היא זוכרת, גם מה שלא צריך
אני: ואת צלצלת לה ליומהולדת?
היא: לא
אני: למה לא
היא: לא התחשק לי, ואת יודעת, היא אמרה שהיא מטלפנת אפילו שאני לא טלפנתי
אני: ומה אמרת לה?
היא: שלא בא לי. שאין לי מצב רוח
הוא: נו, נו, אין לה מצב רוח
אני: אז מה היא אמרה
היא: סיפרה שכואבות לה האצבעות וכוסות נופלות לה מהידיים ונשברות
הוא: (מגחך) נו יש להם הרבה כוסות
היא: וגם הרבה כסף. אין ארץ שהיא לא נסעה, אבל את יודעת מה היא סיפרה לי, שכל כך כואבות לה הרגליים שהיא לפעמים נשכבת על המדרכה. היא קצת קוקו
הוא: תמיד הייתה
היא: אבל לשכב ככה על המדרכה…לפחות היא הולכת על הרגליים ויוצאת מהבית
הוא: את לא רוצה לצאת
היא: כואב לי לשבת על הכיסא גלגלים
הוא: העגלה
אני: מחר שמש, מתחיל אביב
היא: תקראי למריה
אני מפנה מקום במסדרון הצר לאשה גדולת ממדים שבאה לסדר לה את הכריות
–
רגע נדיר
3.
װ19 בפברואר, 2019 at 2:59 pm
מרגישה כמו הזבוב הזה על הקיר, אבל אכן מעורר חיוך, למרות הכאב הגלוי.
התמונה חמודה מאוד. היא נראית מאוד קשובה וחדה.
אהבתיLiked by 1 person
װ19 בפברואר, 2019 at 7:23 pm
מניפה יקרה, היא אכן חדה. לפעמים חדה מאי פעם. בתמונה הזו היא ספציפית נראית ציורית ומקסימה. בחיים היא קשה.. קשה.. מבעינו ארוך ארוך ומלא עיקולים חדים
אהבתיאהבתי
װ20 בפברואר, 2019 at 10:17 am
היא נראית קצת כמו ילדה בתמונה הזאת.
טוב שאת רואה גם את הצד הקומי בדברים האלה, ולא רק את הכאב והפחד.
אהבתיאהבתי
װ2 במרץ, 2019 at 2:56 pm
[…] מאת איריס איריסיה קובליו הפרטנרית לקלפים מפעם: צ׳ה פאצ׳? היא והוא : מרסי בינה הפרטנרית: חשבתי ששכחת ממני היא: מה פתאום הפרטנרית: הרבה זמן לא שמעתי ממך. מה אתך היא: לא היה לי מצב רוח הפרטנרית: העיקר שאת חיה היא: כן עם הכאבים הוא: סנטאטה (בריאות) הפרטנרית: מולצומסק (תודה). אשה לה וויי (גם אצלכם) הוא: סנטאטה הפרטנרית: הפספורט עדיין בתוקף הוא (מגכך): גם אצלנו הפרטנרית: תיכף יגמר היא: הייתה לי יום הולדת בשבוע שעבר הפרטנרית: לי היה תשעים. אל תשאלי איזה יופי מסיבה עשו בפאלאס היא: בפאלאס עושים חיים. העיקר שאתם הולכים על הרגליים הפרטנרית: מי שיש לו רגליים אין לו שכל ומי שיש לו שכל שוכב במיטה הוא : כן כן הפרטנרית: ולך יש מזל. יש לך את בעלך אתך. את לא יודעת מה זה לבד עשרים שנה היא: את לא לבד, את בפאלאס הפרטנרית: כן, כל יום ברידג׳ , רה מי. יש כאלה שרוקדים פאסדובלה אבל אני רוצה לנוח. לעשן (משתעלת) היא (מגלגלת עיניים): את עדיין מעשנת? זה לא בריא הפרטנרית: חחח (ממשיכה להשתעל) היא: את רואה?? הפרטנרית: כשיגיע יגיע. הפספורט… הוא (מחזיק לה את הטלפון ואת הגב שלו, כבר מכופף לגמרי) סה פיטצ סנטוש הפרטנרית: סנטאטה _ הוא (מתיישר בקושי, מדדה למקומו)… היא: חשבתי שהיא כבר לא… אני: חשבת שהיא מצלצלת אליך מהקבר?? היא: מה היא נזכרה פתאום הוא: ככה נזכרים. שבת היום אני (ממוללת את אזניי הכלב שבזרועותי): מממ א שיחות קודמות 1. החברה 2. הבת דודה […]
אהבתיאהבתי