בחורף 2014 היה לי כל כך קר עד שחשבתי שזהו החורף האחרון. שאני חייבת לעשות משהו קיצוני. לשנות מקום פיזי. וברור שנפשי. כתבתי את זה
זהו השיר האחרון שסוגר את ספר השירים הראשון והיחיד שלי עד כה.
השירים בספר נכתבו כמעט כולם באותה שנה וברובם מרומזת בדידות גדולה ואכזבה. הייתי בת 55 ונדמה היה לי שזהו ספר סוגר חיים.
לא בטוחה שממש שמים לב לזה במבט ראשון. הספר משובץ באקוורלים קטנים שלי, מאד פיוטיים, נופים לעופף בהם. דפי הספר בצבע קרם נעים לעין ומנחם למגע. ספר קטן, דקיק יחסית, עם כריכה קשה כמו פעם. המודל שלי היה ספרו של הרמן הסה ״ נדודים״ בלוויית ציוריו הצנועים והנוגעים ללב.
מאז עברו חמש שנים.
עדיין קר לי. בחורפים. בחורף הזה אני בטוחה שהכי קר לי בעולם. ידיי מכחילות פתאום ומפרקיי מרגישים כאילו סכיני קרח ננעצים בהם עמוק.
רוב הזמן, כך נדמה לי, אני מכורבלת בין התנור לבין הבקבוק המחמם.
אבל לא רואים את זה ( מי שמתעניין) אלא רואים ציירת של פרחים צבעוניים באקוורלים קסומים, פה ושם כמה פורטרטים ( את הקשים אני מפרסמת רק במעגל סגור מצומצם), הרבה צילומי טבע, אור ועוד אור ועוד אור( כמו צחוקם של תלמידיי) . הקור מתחבא מאחורי השורות כביכול.
ולמה נזכרתי?
כי לפני כמה ימים נערך מן בזאר יום האשה כזה בשכונתי. נעתרתי לאחר חיזורים נישנים להציג כמה מהאקוורלים שלי ואת ספר שיריי. להציג למכירה.
בחרתי כתריסר אקוורלים קטנים שדאגתי למסגר באופן מכבד, פרשתי מפה על שולחן מתנ״ס ועליה שישה ספרים , כמה ציורי פרחים, נופים קטנים ולקט זעיר של פירות קיץ. השולחן שלי היה כה יפה. זו היתה הפעם הראשונה שהיה לי דוכן. צילמתי אותו. החלטתי שמכיוון שזהו באזר אמכור גם אני ״ במחירי בזאר״.
זה לא עזר.
במיוחד.
התור אצל המניקוריסטיות היה הכי גדול ובולט. בדוכן התכשיטים הזולים היתה תכונה רבה. מדדו נעלי עקב וכל זרי הפרחים נחטפו במחירים מופקעים. חייבת לציין שהקפה והקורסון שקניתי בפינת הקפה היה מצויינים. שתי חברות באו להיות אתי. שני ציורים קטנטנים של פרחים מכרתי במחיר חולצה במבצע ושני ספרים במחיר כדור גלידה איטלקית.
אישה אחת באה ורצתה לקנות ספר. היה לה שטר הכי קטן שיש ושטר בינוני. לא היה לי עודף מהבינוני. אז היא רצתה שאמכור לה בקטן. מסביב היו דוכנים רבים שאפשר היה לפרוט בהם כל שטר שהוא. אז לא תעשי לי הנחה, שאלה? ישראלים אוהבים הנחות. סירבתי. זה היה רגע של עשרים שקלים ששבר אותי.
ארזתי והתקפלתי.
אומרים שביומיים הקרובים יהיה השרב הראשון לעונה.
אני כרגע במיטה עם מזגן, גרביים ושני בקבוקי חימום. אולי בתי קרקע הם תמיד קרים במיוחד.
אולי העשור האחרון בחיי קר במיוחד. אני עומדת לסיימו בשבוע הבא.
העשור שאחריו יהיה יותר שמח. אני מבטיחה. אולי כך בהבטחה זו אצליח לכבות את המזגן ואת האור ולהירדם. סוף סוף.
.
..
..
װ11 במרץ, 2019 at 8:08 am
ללא קשר לסיפור הבזאר .
אני מבקשת לקנות הספר ואקוורל פרחים אחד. הכי יפה שתבחרי.
אשלח צ׳ק או מזומן או שאולי בדרכי לתל אביב
נשלח מה-iPhone שלי
אהבתיLiked by 1 person
װ11 במרץ, 2019 at 6:26 pm
דליה בואי לבקר. הטלפון שלי 0528730367. או שלחי לי וואטסאפ ואשלח לך כמה מהן תבחרי אחת.. וספר. בכיף
אהבתיאהבתי
װ11 במרץ, 2019 at 8:17 am
יכולה לראות בדמיוני את הדוכן הצנוע והיפה שלך. לא יודעת אם זה מנחם, אבל כדי למכור צריך להיות 'סוחר', עם יכולת מוחצנת, עם אהבה לחלק המעט שטחי שגורם לאנשים להוציא את כרטיס האשראי או השטרות. ברוב המקרים זה מנוגד לתכונות של האמן, מופנם, מעט מלנכולי. מעטים שמסוגלים למכור את יצירותיהם. ויפה לך שניסית.
אהבתיLiked by 1 person
װ11 במרץ, 2019 at 6:28 pm
מניפה, נכון, יפה וצנוע. האמת שהתלהבתי ממנו וצילמתי אותו, את הדוכן הקטן. דווקא היה לי מצב רוח טוב והייתי סופר חברתית וקומוניקטיבית (לא תמיד אופייני לי). וחוש מסחרי יש לי, בתחומים אחרים.. במקרה או במזל (דירות, מכוניות, פסנתרים…חחחח)
אהבתיLiked by 1 person
װ11 במרץ, 2019 at 10:00 am
לא קל למכור אומנות בכמויות גדולות, ובכל זאת הצלחת קצת. מאחלת שהעשור הבא יהיה יותר משמח ומחמם, גם מחמם לב. את הספר ההוא קניתי אי אז, ויכולה להעיד שלמרות הימים הקשים שבו נכתב, יש בו משהו שיכול לחמם לב. אולי זו האלכימיה של האומנות.
אהבתיאהבתי
װ11 במרץ, 2019 at 6:31 pm
עדה, זוכרת לך את מאמרך היפה כל כך על הספר שלי
https://backupblogiada.wordpress.com/2014/09/30/%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%92-%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%92/
ואת רכישותיכם..
וכן, זו האלכימיה של האמנות
אהבתיאהבתי
װ12 במרץ, 2019 at 1:50 am
איריסיה יקרה, זה ספר יפה ביותר. יש לי אותו כבר ארבע שנים ואני עדיין מדי-פעם שב וקורא בו.
אהבתיLiked by 1 person
װ12 במרץ, 2019 at 10:44 am
תודה שועי יקר
אהבתיאהבתי
װ14 במרץ, 2019 at 8:38 am
איריס יקרה, אוהבת את כתיבתך הנוגה והנוגעת . ואת ציורייך . תודה 🙂
אהבתיאהבתי
װ16 במרץ, 2019 at 6:57 am
תורה רבה מיכל. שימחת
אהבתיאהבתי
װ14 במרץ, 2019 at 9:31 am
תודה מיכל
אהבתיאהבתי
װ14 במרץ, 2019 at 3:00 pm
איריס שלום,
נגעת לליבי בתיאור הסיטואציה..הנה את שם, שמה את כל כולך וזה כל כך שברירי וחשוף.. היום בעידן הרשתות החברתיות נראה כי פיתחנו, כחברה, איזה סף רגישות אחר.. עור עבה יותר ופחות רגיש. הציורים שלך נוגעים לי בנימי הלב, וכעת גם המעט שחשפת מהספרון..
יש אפשרות לשלם ושישלח בדואר? אני נמצאת בפורטוגל אך אשמח לשלוח אותו להוריי והם יביאו לי אותו כשיבקרו אותי.
כל טוב,שולחת חמימות בגוף ובלב,
מהגר
אהבתיLiked by 1 person
װ14 במרץ, 2019 at 4:45 pm
היי הגר. תודה רבה. שימחת אותי מאד. יש אפשרות כמובן. שלחי לי וואטסאפ עם כתובתם של הוריך. הטלפון שלי 0528730367
אהבתיאהבתי