היום השלמתי שני אקוורלים מצילומים שצילמתי בגלבוע. במשך שבוע נאבקתי עם שני הציורים האלו שנראים קלילים, מוארים, שמחים, אופטימיים ופורחים. זו המומחיות שלי: העמדת הפנים.
במרץ מלאו לי שישים. כמה חגיגות יפות להפליא נעשו לי על ידי תלמידים וחברים. אבל עם קצוות משפחתי המפורקים הדברים היו קשים. גם הנסיונות לציין איזשהו סמן בתאריך הזה היו רצופים כאב.
אני לא יכולה לתאר מה היה בדיוק.
אבל כן בדיוק הגיע במשלוח מאנגליה צבע המים הצהוב, הצבע המאפיין כל כך את פרחי האביב למיניהם, והשילוב של הירוק רעל עם הורוד סגול מגנטה של הקוצים היפים ( שאף הם מכאיבים להפליא) הניע את שני האקוורלים הללו.
ובמהלך השבוע הדגמתי לתלמיד ותלמידה פרטיים שלי מה אפשר לעשות עם צבעי מים כשהטבע יפה מדי לציור. ציירתי תוך כדי שיעור ואחרי השיעורים ובעיקר בראשי בלילות חסרי השינה או השינה הטרופה.
ושוב, אני אמנית האשליות
היופי הזה, במקום הספציפי ההוא, קרע אותי לגזרים.
ואולי יום אחד יבינו מי שאולי
-ועוד
-באהבה
װ1 באפריל, 2019 at 11:02 pm
אני בעד אשליות אם הן נראות ככה. הפרפר המדויק הזה על פרח הקוץ, הצבעים. אני גם לא בטוחה שזה רע, אשליות. לפעמים הדחקה היא הדרך הנכונה להתמודדות. לפעמים דווקא לא בריא לגרד את הקליפה ולפתוח פצעים ישנים. זה משאיר צלקות.
אהבתיאהבתי