אבא שלי, כבר יותר משישים שנה, מביא בכל יום שישי פרחים לאמי. מכולת חדשה נפתחה בקצה הרחוב שלהם ולפני שבוע הביא משם זר שושנים (נא לא להעיר לי שאלו לא שושנים). בחדר השינה שלהם אמי שוכבת כל היום וכל הלילה למעט הזמנים הדחופים שהמטפלת מרימה אותה לענייני הגוף. לאחרונה הייתי מאד מוטרדת מליל הסדר. לא שהאירוע בעל חשיבות בחיי. להפך. הייתי רוצה למחוק אותו מלוח קיומי. אותו וחגים נוספים. זה תמיד היה כך. מאז ילדותי אבל בשנים אחרונות זה נעשה קשה במיוחד. אני לא זוכרת ליל סדר אחד שהיה בו ״בסדר״. אולי רק האחד בו הייתי רחוקה באמריקה עם תינוקת וכמה חברים לא יהודים הסבו אצלנו לארוחת ערב שכללה גם מצה. אני זוכרת לילות סדר שבתי הייתה הולכת למשפחת אביה, שנה אחר שנה, ואני הייתי משוטטת ברחובות עם טוטו הכלב. עם בעלי השני, שלא ממש חגג במלוא המסורת את חגי ישראל בארץ הולדתו היה ניסיון להתחבר לקהילה כזו או אחרת,ילדים משותפים לא היו לנו, וילדנו שלנו נפוצו לאחרים, וכעבור כמה זמן הוא החל לנטוש את ליל הסדר לטובת פרנסה (נהג מונית) ואני ננטשתי זרה בכל קומבינציה שניסינו. אני חושבת שאני לא מיועדת לליל הסדר ולחגים יהודים בכלל. או למשפחה..בהחלט הייתי מעדיפה לשבת בקהילה הינדית במקדש ולשיר מנטרות. או להיות על קצה הר. רק אני ואלוהים שבתוכי. אז אחזור אל זר הפרחים היפיפה שאבא הביא לאימא. בליל הסדר הזה החלטתי להסב אתם לשולחן קטן סמלי ואבא הפתיע אותי עם זר כזה מהמכולת שקנה במיוחד עבורי. זה לא מובן מאליו. זו הייתה מחווה עדינה שהזכירה את הימים שרק אני הייתי שלו.
ליל הסדר התחל בשעה 7 והסתיים בשבע וחצי. אגדות לא היו על השולחן. המטפלת עשתה מרק עוף והיו כמה קניידלך ולטקס ועוגה לא כשרה. במרכז השולחן עמדו כמה מצות שאיש לא נגע בם. אימא השתדלה לשבת בכיסא הגלגלים בתנוחה שלא תכאיב מדי ואת האוכל חתכנו עבורה לפיסות קטנות המותאמות לפיה חסר השיניים. לאחר מכן כל היא בקשה שנעשה סלפי משותף ונשים בפייסבוק. למה פייסבוק אימא? כדי שהאח שלכן יראה, אמרה. היינו שם שתי אחיות שלא ממש זורמות זו עם זו ואח אחד נעלם. הצטלמנו. אימא אמרה שזו התמונה האחרונה.
בסוף הערב לקחתי את זר הפרחים והנחתי באגרטל בביתי. לכבוד הפרחים המפוארים סידרתי את הסלון שבדרך כלל מוסב לסטודיו העבודה שלי ולמחרת ליל הסדר גם הבית שלי נראה בסדר מופתי. חגיגי.
היום הצלחתי להביא את עצמי לצייר את הפרחים
אקוורל, פסח 2019
:
װ23 באפריל, 2019 at 1:41 am
הריטואליות העקבית של קניית זר הפרחים כל יום שישי היא כמו-דתית בעצמה. נגעה בליבי גם אמך עם הסלפי האחרון, ועם המחשבה דווקא על הבן הרחוק מול הבנות הנוכחות. והצילום מעיד שבסוף מצאת את ה'סדר' שלך, עם {טוטו?) הכלב, והשולחן המסודר עם זר השושנים המפואר.
אהבתיLiked by 1 person
װ23 באפריל, 2019 at 5:24 am
מניפה יקרה, ההליכה ברחובות עם הכלב טוטו היתה לפני כעשרים שנה, השנים בהם בתי הקטנה חגגה עם משפחתו של אביה. הכלב המצולם כאן הוא סקאיי שגם כבר התבגר ומעדיף להיות מכורבל בתנור בכל מזג אוויר.
אהבתיLiked by 1 person
װ23 באפריל, 2019 at 7:19 am
האמנות שלך היא מפלט גם עבורי. אולי לכן כולם מאחלים ״חג שמח״ במיוחד בפסח, כי יודעים שהוא משרה כל כך הרבה עצב ותחושה שנכפה עלינו במקום שמחה…
אהבתיLiked by 1 person
װ23 באפריל, 2019 at 9:21 am
תודה ורד. כן,נכון. אבל יום אחד זה ישתנה…
אהבתיאהבתי
װ23 באפריל, 2019 at 7:57 am
הסיפור פתח את מעיין הדמעות והציור נפלא.
תודה לך.
מקווה להגיע.
הכל דוחק בי לעניינים אחרים ..
חג שמח.
נשלח מה-iPhone שלי
אהבתיLiked by 1 person
װ23 באפריל, 2019 at 9:21 am
תודה דליה. בואי בשמחה.
אהבתיאהבתי
װ23 באפריל, 2019 at 10:22 am
מרגש מאוד איריסיה אהובה. יכולה לגעת בעצב. יכולה לשתף אותך במשהו? שבסביבות פסח לפני הרבה שנים צילמתי תמונה משותפת לשלושת ילדי וגם הרגשתי שזאת התמונה האחרונה וגילי נפטר יומיים אחרי יום העצמאות. כך זאת באמת התמונה האחרונה. מאחלת לאמך בריאות ונעם. חגים בכלל עם כל עוצמות השמחה שבהם הם איזור לא נוח עבורי, איזור אי נחת שכזה. תהני מהפרחים ומזכרון הרגע שהעלו לך.
אהבתיLiked by 1 person
װ23 באפריל, 2019 at 10:32 am
תודה לוסי על השיתוף הנוגע
אהבתיאהבתי
װ23 באפריל, 2019 at 1:25 pm
'רק אני ואלוהים שבתוכי' זה בעצם לא סידור כל כך רע…
ליל הסדר יכול להיות מאוד שמח, אבל יש לו גם פוטנציאל לגרום תועפות של עצב. אני לא לגמרי מבינה למה זה כך, אבל זו עובדה כמעט אוניברסלית. יש שנים שבהן גם אני רק מחכה שיעבור ודי. השנה הייתה אחת מהן – הזוג הצעיר ביפן, את הבן והאיש שלחתי לסבתא (שלפחות זכתה ושמחה ששניהם היו מונחים לפניה ערב שלם, זה לא תמיד קורה), ואני נשארתי לבדי, בשקט, עם דלקת הריאות שלי.
מאחלת שהסדר בשנה הבאה יהיה שמח יותר.
אהבתיLiked by 1 person
װ23 באפריל, 2019 at 2:14 pm
הרבה בריאות עדה יקרה. שובי במהרה!
אהבתיLiked by 1 person