מאי 12, 2019

פוסט קצר

העניין הזה של זיכרון. של איך נזכור את מי שנפרדו ויצאו מאיתנו. האם איך שנראו בזמן הפרידה? אני לא יכולה להיזכר בפניה של אמי שלפני חמש השנים האחרונות. אני מסתכלת בתמונות ואלו חיים אחרים. אבי לא השתנה. כן, הוא מאד הזדקן. אמי השתנתה ללא היכר. אני מסתכלת במראה. השעה מתקרבת לחצות. אם אני אוספת את שיערי בבקר, כשהוא רטוב, הוא נשאר חלק למדי. השבוע צבעתי. זה לוקח שבוע עד שצצים הלבנים. שבועיים עד שהם מסמנים שביל לבן. בזווית מסויימת, אחרי שטיפת פנים, אני יכולה עדיין לראות את בבואתי הצעירה. גבי כואב מאד. לחצות את גיל 60 זה להכפיל את קצב ההזקנות. גם בדיקת צפיפות העצם מאותתת. האם לאחר המוות מי שנותר זוכר את התמונות האחרונות או יכול להזכר ברצף תמונות החיים. כאן צריך לבוא סימן השאלה. נקודה

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

ערך זהה פורסם ב-יום ראשון, 12 במאי, 2019 ב-11:28 pm ופורסם ב-ציור. ניתן לעקוב אחרי תגובות לערך זה באמצעות הזנת RSS 2.0.

10 responses to “פוסט קצר”

כמו מניפה
װ13 במאי, 2019 at 12:38 am

הזיכרון. התחלת איתו, והוא גם סוג של תשובה. כי התאים של הגוף מתחלפים עשרות פעמים, מאות, אולי אלפי, אני לא בטוחה מהלידה ועד המוות, אבל הזיכרון נשאר, כמו הלפיד שמועבר מיד ליד במרוץ שליחים. גם הוא גמיש ומשתנה, משתקף ומתפתל, אבל הוא הזהות שלנו. בגלל זה נדמה לי אמך משתנה אבל אביך לא. גם אבי לא השתנה. לאמא שלי נשאר הזיכרון הרגשי, בעיקר. גם זה משהו להאחז בו.

אהבתיLiked by 1 person

להגיב
איריס איריסיה קובליו
װ13 במאי, 2019 at 6:26 am

חברה שלי, מפורסמת למדי, כבר עשור לפחות לא מסכימה שיצלמו אותה היא רוצה שיזכרו אותה בשיאה. סקסית עם שיער גולש. שכך תתנוסס תמונתה על ספריה. לפני כמה שנים זה נראה לי מגוכך. אם את מוציאה ספר בגיל 60 מה הקטע של לשים בגבו תמונה של בת שלושים. אני מנסה לחשוב על לאה גולדברג. איך אנחנו זוכרים אותה? לא זוכרים בעצם כי לא הכרנו, אבל תמונותיה הבוגרות נחרתו בארכיון הזכרונות. ועל שטר המאה המוזהב. כה יפות חרותות פניה. יופיה הפנימי. את זלדה הכרתי. היא היתה יפה עד הסוף. את היופי הקמל שזרח על פניה. מי שיש לו יופי פנימי לא צריך להטריד את עצמו באיך יזכרו אותו נותריו. אבא שלי, עשה לי לא מעט פדיחות בילדותי אבל תמיד אהבתי אותו, נותר יפה. . אתמול גרבתי לו גרבים. קשה לו להתכופף ורגליו נפוחות. חשתי אהבה וצער שהנה בקרוב נפרדים. אמי שכבה במיטה וסיימה עוד יום במסע ההשרדות שלה . הזכרון שיש לי ממסע החיים המשותף שלי ושלה הוא טיפוס ארוך על הר מלא קוצים

אהבתיאהבתי

להגיב
ורד נבון
װ13 במאי, 2019 at 8:49 am

כשמדובר בהורי – ודאי שזוכרת אותם בשיא חייהם, לא צעירים מדי וגם לא בימי הדעיכה. גיל 55-65, ככה נחקקו בזכרוני, לפני המפולת. אני נמצאת כיום בטווח הגילאים הזה, הפוסט שלך מעורר מחשבה – אולי כדאי לטפח את המראה עכשיו, אם כי הילד והאחיינים כבר יעשו אידיאליזציה בבוא היום. 🙂 ואכן, יש נשים וגברים שנשארו בשיא יופים גם בגיל 80 ומעלה. הלוואי עלינו.

אהבתיLiked by 1 person

להגיב
איריס איריסיה קובליו
װ13 במאי, 2019 at 10:15 am

כן ורד, מעניין לאן הזיכרון ילך אחרי הם כבר לא יהיו. בינתיים זה תקוע על המראה העכשווי. אולי בגלל שמדובר בהוריי, גנטיקה משפחתית, כל הרגשות הביולוגים שמעוררים מהומות. שאלות.

אהבתיאהבתי

להגיב
עדה ק
װ13 במאי, 2019 at 10:36 am

אני חושבת שאחרי שנים זוכרים דווקא את התמונות הישנות יותר, של הימים הטובים יותר. הסוף הרע הולך ונמחק מן הזיכרון – או, לפחות, מזיכרוני.

אהבתיLiked by 1 person

להגיב
- איריס איריסיה קובליו
  װ13 במאי, 2019 at 8:48 pm
  
  אני מקווה עדה. אצלי זה קצת שונה אולי בגלל הציור שהוא סוג שת תיעוד טוטאלי
  
  אהבתיאהבתי
  
  להגיב
yuval2404gmailcom
װ13 במאי, 2019 at 12:46 pm

כתיבה מאוד יפה ומרגשת. לאחר גיל 60 בהחלט הדברים משתנים ולכן צריך להקפיד על ספורט ותזונה בריאה. כחלק מזה, לפעמים כדאי גם להשתמש בתוספי תזונה כדוגמת דנסיטי הסידן האמורפי, בגלל שהוא נספג בגוף טוב יותר מהתוספים האחרים, ובגלל שיש חשיבות רבה לכמות הסידן בגופנו (בריאות עצמות וכדומה).

אהבתיLiked by 1 person

להגיב
איריס איריסיה קובליו
װ13 במאי, 2019 at 8:48 pm

תודה יובל. אכן היום שמעתי על על הסידן האמורפי. נראה שאתה בתחום….

אהבתיאהבתי

להגיב
- Yuval Fogel
  װ14 במאי, 2019 at 2:29 pm
  
  היי איריס, אני מתאמן בחדר כושר ושומר על אורח חיים בריא, ולכן אני מכיר את התחום וגם מאוד מבין את הצורך של הגוף בהשלמות התזונתיות. בכל אופן, תודה על המחמאה.
  
  אהבתיאהבתי
  
  להגיב
איריס איריסיה קובליו
װ14 במאי, 2019 at 3:09 pm

יובל:) תודה. מוזמן להציץ גם בפוסטים אחרים שלי, יותר אופטימיים:)

אהבתיLiked by 1 person

להגיב