עבר שבוע מאז שהטלפון הנייד שלי כובס , החלפתי למכשיר אחר ומאז כל מיני שיבושים קטנים החלו לרדוף בזה אחר זה כמו שדונים קטנים ולא מצחיקים. ככל שהמרדף המשיך כך נתקעה האובססיה של להחזיר דברים לקדמותם. בדרך כלל אני גמישה. שינויים רבים בועטים אותי אל מחוץ לכל מיני מעגלים שנדמה שאני יוצרת או נוצרים מאליהם. איכשהו אני מוצאת את דרכי בתוך המבוך הגדול יותר. אבל מה, ההרגשה הזאת שהעשור השישי של חיי כבר נותן אותותיו וכוחותיי נמוגים לאט לאט ובאכזריות לא נותנת מנוח
אמש פגשתי את ס. במקרה לגמרי. היא קפצה עלי באושר גדול אך מביך: הצלת את חיי. הצלת את הילדים שלי. וואו. כן. זה היה לפני עשור וקצת, בסיום התקופה שבה הייתי מורה מבוקשת ליוגה להריון. איך היה לי אומץ להוביל קבוצות ותלמידות פרטיות במסע המוטרף הזה, בהרבה מקרים, של הריון. היה לי בטחון שלא מן העולם הזה, חסד שבא עשר שנים קודן לכן, נשאר ונעלם. ס' היתה בסוף שנות הארבעים שלה, עם תאומים, אחרי הפלות רבות וניתוח חירום באמצע ההריון ובכל זאת המשיכה אצלי את היוגה ונולדו שניים בריאים מופלאים. כך סיפרה אתמול, בתור של איזו מרפאה.
ובכלל איך היה לי אומץ להרבה דברים אחרים.
אני מסתכלת על אימא השוכבת במיטה מזה זמן רב, חסרת שיניים, ידיים ורגליים מעוותות, מגה ראומטיים, זרועת פצעים ושיער לבן דהוי פרוע על כרית. אני מסתכלת על האצבע הרביעית של ידי השמאלית ורואה שהולכת ומתעקמת ומודלקת במפרקים. אני לא מדמיינת את זה.
אמש צפיתי בסרט (בנטפליקס) מופלא: "להעיר את המלכה" . הסרט מבוסס על סיפור אמיתי מהמאה הקודמת, מלכת אנגליה בת ה- 81, הרודנית האומללה שכולם יראים ממנה ולא מעזים להמרות את פיה, השולטת על הודו וסביבותיה, מתאהבת בבחור צעיר ויפה להפליא שנשלח להביא לה מנחה כלשהי מהודו. היא טועה לחשוב שהוא הודי אך מסתבר שהוא מוסלמי. הוא הופך למשרתה האישי ולאחר מכן למורה הרוחני שלי. בני ביתה הרבים, וגם הצופים בסרט, משוכנעים שאכן יש פה אחיזת עיניים ואוטוטו תתגלה שפלותו של ההודי/מוסלמי הקוסם. המלכה מתעוררת לחיים ואף שרה ורוקדת ולומדת לקרוא ולהבין משפטים שלמים באורדו עתיקה. זה מצחיק ומלבב עד סוף הסרט, שבשבילו שווה לראות את כולו, גם כשהיא מבינה שיש פה אחיזת עיניים מסויימת, אך זה לא עוצר אותה מלהמשיך. לא אכתוב מהו הסוף (המשחק של המלכה מדהים ביותר – יש לה את כל התחלואין שהזכרתי בקשר לאמי) אבל רק דבר אחד: אם קורה לנו החסד של ההתמסרות, אפילו בשנה האחרונה לחיינו היגעים, ומופיעה דמות (ולא משנה אם היא "אמיתית" או פייק), שפותחת לנו את שערי השמיים והתובנה שכולנו באנו מאותו מקור: האהבה האלוהית האינסופית, שהכל היה נכון ומדויק להפליא, אז כל סבל החיים האלה נצבע באור גדול: עשית את זה. עברת בהצלחה

Victoria & Abdul
-
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–
–

אמי המלכה
װ10 באוגוסט, 2019 at 9:48 am
הזכרת לי את המשפט הבודהיסטי ש'כשהתלמיד מוכן, המורה מגיע'. עבדול הגיע אל המלכה, הסרט הגיע אליך ברגע הנכון. ולמדתי שאת מורה ליוגה. והתלמידה ההיא מאז הגיעה אף היא עכשיו, להזכיר לך את היכולות שלך לשנות חיים של אחרים. זו תחושה מופלאה.
אהבתיLiked by 1 person
װ10 באוגוסט, 2019 at 10:37 am
נכון, אבל המורה הוא רק מתווך הפותח את השער. לפעמים המתווך הוא קוסם מאחז עיניים אבל אם התלמיד מוכן זה לא משנה ממה עשוי המורה. ובכל זאת המוכנות הזו היא חסד נדיר. כמה מאיתנו כבר באמת מוכנים ( להתמסר, להכנע, להתקלף מהאגו) וכמה גלגולים עוד נצטרך לעבור עד שנלמד
אהבתיאהבתי
װ10 באוגוסט, 2019 at 11:44 am
התובנה שלך בסוף: איזה יופי.
ולא שווה להתעצבן בגלל הסמרטפון: זו בסך הכול מכונה שהומצאה על ידי בני אדם שלא תמיד מדייקים בתכנונים שלהם, זה הכול. זה לא את, זה הם 🙂
אהבתיLiked by 1 person
װ10 באוגוסט, 2019 at 12:54 pm
תודה עדה. היית אוהבת מאד מאד את הסרט הזה. ממליצה לכם שעתיים פלוס של עונג
אהבתיאהבתי
װ10 באוגוסט, 2019 at 1:28 pm
איזה פוסט מרגש! וחכם
אהבתיאהבתי