60

חברה אמרה לי היום שהיא מתנצלת בשמם של כל האנסים, המתעללים והמטרידים בחיי. עניתי לה שהיא לא צריכה להתנצל, שזה שלי, הריקון הוא שלי ושאני מאד שלמה שהגעתי למקום שבו אני יכולה להוציא ולהתנקות. אני לא קורבן ולא הייתי. לפי ההבנה שלי כל מה שקורה לנו מבחוץ נובע ממשהו פנימי שמוקרן החוצה. כמו סרט. השדים הפנימיים מתגלים כביכול בכל פעם בצורה אחרת כדי שאלמד לרוקן אותם מתוכי ולהתקיים בלעדיהם. כי הם לא חייבים להיות. כי אני יכולה אחרת.
אלו שיצאו פינו מקום לעמוקים יותר. וזו זכות לאפשר לכל זה לבוא.
במסורת ההינדית סביבות גיל שישים הוא מוות והתחלה חדשה. הוא סוג של חוצה חיים. אולי גם במסורות אחרות ולא סתם מברכים עד 120… כששותפי לחיים הגיע לגיל הזה(לפני עשור) נסענו לרישיקש ,הודו, כדי לקיים את המסורת היוגית בדרך שהלכנו בה בכל אשר לנו. השתתפתי אתו בכל הטקסים (פוג׳ות) שנערכו ביום הולדתו (עד היום מצלצלים באוזניי קולות הפעמונים הענקיים שדינדנו שעות) וביחד אתו קבלתי את כל הברכות, הפרחים, האורז, החלב, המנטרות וההשתחוויות למרגלות קברו של המורה הרוחני שלו.
אחרי זה התפרקנו. מהכל. הוא שכב שעות על שולחן הניתוחים ובנס יצא מזה, התחזק, אני התרסקתי בצורות אחרות. לא ממש הצלחנו לשקם. עשר שנים תהיתי איפה הלידה מחדש, כי את המוות ראינו. כל אחד בדרכו. אבל רק השנה, מאז ה 60 שלי, כשהתייצבו חיי על מישור החיים בנפרד, הבנתי שישנה ערימה ענקית של ״דברים״ שמחכים לצאת, שלא צריך אותם כבר. שהם מיותרים. שאני צריכה מקום לשמחה לצמוח בתוכי.

קישור ל:

תולדות: 10 פרקים אישיים על אונס, ניצול מיני, התעללות ועוד

יום הולדת 55

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: