במופלא ממך – תחקור. תחקרי.

הייתי בת 16 ומשהו כשהם הגיעו לשכונה שלי. חברה לקחה אותי למפגש היכרות ונלכדתי מיד. הריח (קטורת) הבגדים (הכתומים) שלהם, התמונות על הקירות, השירה, הריקודים הזרים חסרי התנועה כמעט, כשהגוף נע מצד לצד והידיים מושטות כלפי מעלה. קראו לזה ריקוד הדבקות והדבקות הזו נדבקה בי כאילו עד לאותו מפגש הייתי אחת ומאז הפכתי לאחרת. כמובן שקבלתי שם חדש. קיבלתי גם מנטרה אישית וסדרת אסנות (יוגה גופנית) המותאמת אישית. הרגשתי שנחנכתי לנצח. הגורו שלהם ישב בכלא בהודו באשמת רצח ולאחר מכן, במשך השנים התגלתה הפעילות האלימה של הקבוצה שהוגדרה ככת, אבל בשבילי היא הייתה התחלה של כניסה למנהרת האור, כניסה שהמשיכה במסלול מפותל לאורך שנים רבות, רכבת הרים עם תחנות פסגה ותחנות תהום, מסע חיפוש אחר הרוח המטלטלת אותי ממעמקיי ומחפשת עץ גדול רחב עתיק לנוח בצילו, להישאר, להרפות מהגעגוע הקדמוני.
באותו מפגש ראשוני, בגיל 16, נפגשתי בצורת אהבה שלא הכרתי, מלבד המסרים הרוחניים והניראות החיצונית, היה מגע גופני מנחם שגם אותו לא הכרתי. זה לא היה מיני במובן של סקס אלא חיבור בין גוף לגוף כדי להפוך לאחד והכל בריקוד תנועת ההתמסרות, הדבקות לגורו שנמצא אי שם (בכלא). בעיקר היו שתי נשים כתומות, אחת איסלנדית ואחת אמריקאית שמיגנטו אותי. הייתי ילדה וכשזה נודע להוריי פרצה כמובן שערורייה קשה. מאותה שערורייה ועד שנות הארבעים שלי הפעילות הרוחנית (או מיסטית) שלי נעשתה בסתר, דרך קבוצות שונות ומשונות והמיניות ביחסי עם ״גברים״ הייתה כדי לרצות את הנורמה. מערכות יחסים רבות, ניצול מיני, אונס, סקס חד צדדי, וגם הספקתי להתחתן פעמיים ולהתגרש פעמיים. נולדה לי בת מופלאה ואני סבתא לשני נכדים מדהימים.
עם נישואיי השניים, לפני כשעשרים שנה, הצטרפתי לאירגון שיבננדה, הוסמכתי כמורה ליוגה, והפעם בידוע ובגלוי (יוגה כבר הייתה מקובלת בעולם) ניהלתי ביחד עם בן זוגי סניף שיבננדה ליוגה, אבל את הפעילות הטקסית שמרתי בעולמי הפרטי במסגרת מצומצמת. האמנתי בכל לבי בטוהר הדרך הזו, בטוהר הכוונות, החתירה לאמת, העומק האינסופי של הידע, היושר של המורים ובכלל המפעל החיובי שהוקם כדי להיטיב עם קיומנו האנושי בעולם המציאות המורכבת.
בשלהי דצמבר 2019 נחשפה לציבור עדות שהטילה פצצה על האירגון הזה. הפצצה היא עולמית כי הארגון התפרס בכל העולם וההתפכחות/התעוררות מרעידה את האדמה מתחת לרגלי אלפי האנשים שנחשפו לדרך הכביכול נשגבת שנסללה עבורם לפני כארבעים ומשהו שנה ע״י צעיר הודי ״גאוני״ שקיבל חניכה ממורהו סוומי שיבננדה ונשלח למערב להפיץ ידע ואורח חיים. לא הכרתי אותו בחייו אלא את תלמידיו שהפכו למוריי. הפצצה שהוטלה לפני שלושה חודשים היא עדות ראשית ועוד עדויות אחרות של ניצול מיני לאורך שנים, חיי סתר של השפלה, עבדות ופגיעה פיזית ע״י מייסד האירגון (ידוע בשם סוומי וישנו דבננדה) וחלק ממוריו הראשיים.
אמש צפיתי בסרטו של חיים אתגר על המפגש המטלטל עם בתו של גואל רצון (אחת מ50 ילדיו) והרצון שלה להבין, לעכל. מה שהכי בלט לי בסרט זו ההכחשה. ההכחשה של גואל רצון. וגם הדמיון שלו לדמותו של מייסד אירגון שיבננדה ולדמותם של עוד כמה מהמורים ממשיכי דרכו. הגילוי שגם בארגון זה שהטיף (בכוונה משתמשת במילה קשה זו) לנזירות, טוהר מיני, צניעות, יושר, אמירת אמת, מתגלות שערויות כה מבחילות.
שבת. שנת 2020. רוח קלה בעצי החורף העירומים בחצר, טיפות גשם, ציפורי ופרחי האביב מתחילים להופיע. בתקשורת בהלת הקורונה נחשפת ומופצת משעה לשעה. מגיפה עולמית כנראה בפתח. זמן התבוננות פנימה: מה היו הדברים ההם שהפציעו בחיים. איפה גדלנו ואיפה נפלנו. איפה הבנו ואיפה נשברנו. ומה הלאה. ואולי אין הלאה. הכל כבר ישנו. ואיננו באמת.
הציור משנת 2000, בביקורי הראשון באשרם שיבננדה בוואל מורין, קנדה, מול הבית של מייסד האירגון.

In front of Swami house1

אודות איריס איריסיה קובליו

אמנית. כותבת. מורה לציור, מתמחה בצבעי מים. הצגת הרשומות של איריס איריסיה קובליו

6 responses to “במופלא ממך – תחקור. תחקרי.

  • ורד נבון

    יפה כתבת איריס, והמילים כמו הרישומים מתארות ברפרוף את פני הדברים, ביד האמנית שלך מבטאת את היופי והשלמות והסדקים שנפערו בו והתרחבו במשך השנים. השלמה וחוסר השלמה, שאיפה לאזן, לרפא את הפצע, להבין איך בכלל ייתכן.

    Liked by 1 person

  • שוֹעִי

    איריסיה יקרה, קצת מזכיר לי (אבל גם קצת שונה) את דרכי עם היהדות. למרבה המזל לכתחילה ויתרתי על רב, זרם, בית כנסת, ואפילו על שיטת לימוד מסוימת שתאפיין את דרכי. אבל היו אנשים מתוך המשפחה הרחבה (הציונית דתית מצד אשתי) שניסו להשפיע על דרכי ובין היתר כדי-לפייסם וגם הואיל ועבדתי אז כל השבוע ויום אחד בלבד הוקדש ללמודים אקדמיים (התגוררתי קרוב ואשתי ממילא כבר למדה שם) — "בחרתי" ללמוד בבר אילן. מה שהוכיח את עצמו כאחת ההחלטות הדפוקות ביותר בחיי, כי עברתי שם חתיכת רדיפה, שאפילו אומתה בדברים שאמרה לי סגנית נשיא למחקר.
    אז נכון שאני לא מוכן שכתבי ציונות דתית יעמדו בספרייתי היום, אבל אני מתקשר עם משפחתי הרחבה, וגם ילדיי הולכים עדיין למוסדות הקשורים בציונות הדתית (למרות שזה עושה לי בחילה ואני לא מסתיר את זה), ויש לי כמה סטודנטים ציונים דתיים בבאר שבע, שאני מתייחס אליהם במלוא הכבוד והידידות, ומשתדל מלהימנע לדון איתם בכל תחום הנוגע לפוליטיקה ולתיאולוגיה. אין לי חברים ציונים דתיים. למשל, הערב נשלח אליי למייל מאמר הנוגע בציונות הדתית עם בקשת הכותב להגיב אליו, ועניתי: מצטער, מעל לכוחי או ליכולתי. משתדל לא להתעסק בשום דבר הנוגע בציונות הדתית — לא מקצועית ולא בשעות הפנאי.
    עם כל אלו, בשנים הבר אילניות שלי, קראתי הרבה ולמדתי הרבה (טקסטים ביהדות ובאסלאם ובפילוסופיה וכיו"ב), כתוצאה מההיצע בספריות שם. הכרתי גם א/נשים מצוינים/ות שהשפיעו על דרכי. חלקם ציונים דתיים וחלקם ממש לא. כך שבאותו מידה נדמה לי שתוכלי להתבונן על השיבננדה — ודאי פגשת גם רעיונות טובים, ספרים טובים, אנשים מצוינים, חוויות משמעותיות — חשוב לזכור אותם גם בימים שבהם מופיע עננה קודרת כמו ערפיח בזווית נתונה מעל הראש.

    Liked by 1 person

  • איריס איריסיה קובליו

    תודה שועי יקר. כשמפציעה התעללות מינית כל הדברים נפצעים אנושות.

    אהבתי

  • כמו מניפה

    זו אחת התחושות הקשות, הניפוץ של הקשת בענן שפעם כיוונה את דרכך, וכעת מתגלה כפאסאדה שמאחוריה מסתתר כיעור ורוע. חבל שאי אפשר להשאר רק עם הדברים הטובים שקיבלת מהם.

    Liked by 1 person

  • איריס איריסיה קובליו

    החיים קשים. מעט אור. אבל הקושי והאכזבה מחזקים. הבדידות מחדדת את הדרך

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: