קטגוריה: אייפד

השכונה

 

"בצוק איתן" התאהבתי בשכונה שלי. בין אזעקה לאזעקה הלכתי וגיליתי זוויות בהולות מרתקות לציור. בהתחלה רותקתי למגיני הפלדה של חלונות הממ"דים, לקולות הפתיחה והסגירה העמומים שנשמעו לסירוגין ביום ובלילה (למשמע האזעקות). הסתכלתי על הפתחים, המיקום, צבעי החלודה שהעלו מסגרות הפלדה, ריקבון העץ ועובש הקירות של הבנייה הזולה, המאפיינת את שכונת השוליים הזו, הגובלת בשדות בהם הולך ונחצב כביש מהפכני. הסתכלתי על שני הרחובות מן מקצוות השונים ונמשכתי לצייר את החורים התמוהים במרכזי המשולשים שעל גגות הקומה השלישית. לא הבנתי מה הרעיון האסתטי שעומד מאחורי חור כזה, אבל ביחד עם צבעי ההתקלפות, העצים השונים המציצים מן החצרות הקטנות, הגגונים הזולים הזמניים, הגדרות המתפוררים, המזגנים שבקעו מהקירות המתקלפים ללא הגיון כלשהו, הפנסים העקומים ואודם השמיים בקיץ ההזויי ההוא, וכל אלה העירו בי את ההשראה והתשוקה לצייר.

מרחב הגנה 14

איריסיה קובליו, צייר באייפד, קיץ 2014

מרחב הגנה 16

איריסיה קובליו, ציור באייפד, קיץ 2014

מרחב הגנה 100

איריסיה קובליו, צייר באייפד, קיץ 2014

"היקום מדבר איתך"

עברתי המון דירות. טלטלות שנדמה שבחרתי וכאלה שנדמה כי נבחרו עבורי. חלק גדול מהמקומות שבהם אני כבר לא מתגוררת- אינם עוד. הפכו למשהו אחר. "עכשווי" יותר. משופץ לבלי היכר. וכך גם השדות, החורשות ובכלל הטבע סביב. פעם היתה לי תערוכה בשם: Delited Landscapes– תיעדתי מקומות שנעלמו מהמפה מסיבות שונות. גם פוליטיות. תמיד היתה לי משיכה לזה. להרס והבנייה מחדש. לא שאני בעד הרס. אבל זה קורה ללא הכוונות והרצון המודע שלי. ואלי של כולנו (גם במערכות יחסים אישיות). זה קורה לפעמים גם ביצירה שלי: הדחף הזה למחוק ולצייר מחדש. לכתוב מחדש. נדמה שזה באחריותי, אבל אולי לא. כי אולי זה המלאך הזה, שמתיישב על הכתף, או יותר נכון פורץ מנקיק נסתר במוח (או הלב) ומכוון לדרך אחרת. הופך את הכל. הורס שכונה בפינוי בינוי.

 

אז מה פתאום עכשיו פינוי בינוי? עברתי לכאן בעקבות טלטלה מסויימת. אמרתי לעצמי שזה שולי כמו שהשכונה הזו היא שולית. סוג של זמניות: שיכון עם חצר קטנטנה פרטית. בלי ועד בית, ארנונה נמוכה, רחוב ללא מוצא, ויציאה לשדות שבחורף מתמלאים פרחי בר נפלאים. דירה קטנה וצפופה שכל הבאים בה מתאהבים מייד, כי היא כל כך ציורית, גם בעיני מי שאינו מחובר לאמנות.. אבל אני התאהבתי בה ובשכונה רק כשטילים איימו להרוס כל דבר שייפגשו. ציירתי את השכונה, כתבתי בה שירים ואהבתי את הירח המטייל אתי בלילות נטולי השינה, עם או בלי הכלבים הפיוטיים שלי. אבל עכשיו התאהבתי בה עוד יותר, כשטייקוני הנדל"ן "מאיימים" עלינו בפינוי בינוי הנשמע מפתה כל כך כביכול. לילות חורף עכשיו. אלו הלילות היפים ביותר. אגרופי עננים נפתחים ונסגרים בשמים. הילת הירח גדולה במיוחד. שני הברושים בתחילת הרחוב שחורים מאי פעם, החתולים שמנים ואמיצים מתמיד והפחים הכתומים והכחולים של "מפרידי הזבלים" מוסיפים ריבועי צבע פלסטיק לצבעי החלודה והעובש האקוורלים. מכל פתח בוקע אור אחר ואין חלון או גדר או כניסה שדומים זה לזה.  אז איך אפשר שלא להתאהב.

מרח מוגן 33

איריסיה קובליו, אקוורל, קיץ 2014

לסקיצות 5

איריסיה קובליו, אקוורל, קיץ 2014

לסקיצות 1

איריסיה קובליו, אקוורל, קיץ 2014

ובכל זאת אני נוטה לשמוח עם השינוי. נדלן זו לא מילה חיובית בארץ הזאת. היא כמעט מקבילה למילה כריש. בארץ הזו הפערים הולכים וגדלים ויחד איתם הרמאות, השקר, החמדנות, הניצול. אני אף פעם לא כותבת על הדברים האלה. אני רק מנסה לתעד בדרכי הקטנה.  וגם להגיד לעצמי שהכל טוב ולטובה.. המשך יבוא.

מרחב מוגן 666

אירסיה קובליו, אקוורל, קיץ 2014

d79ed7a8d797d791-d794d792d7a0d794-3

איריסיה קובליו, ציור באייפד,  קיץ 2014

1025285_10204549167193976_423740906215430868_o

איריסיה קובליו, ציור באייפד, קיץ 2014

איריסיה קובליו, ציור באייפד,  קיץ 2014

קישורים לפוסטים עם ציורים שנכתבו ב"צוק איתן" 

מרחב הגנה 1

אקוורלים קטנים מקיץ קשה

 

 


סיכום השנה שלי בציור (ומחשבות על מקורות השראה). חלק ב'

בחלקה השני של השנה (כאן החלק הראשון) "התאהבתי" בשכונה שאני גרה. יולי. אוגוסט 2014. בין אזעקה שכאן לבין אזעקות אחרות אני מצלמת באובססיה את בתי השיכון של שתי שורות שיכוני הרכבת והואדי ההולך ונעלם לטובת כביש 531 שמאחורי השכונה הזו. ואז מציירת באייפד. ואחר כך באקוורל. מלפנים ומאחור.

איריס קובליו, מרחב מוגן 1, ציור אייפד, יולי 2014

איריס קובליו, מרחב מוגן 1, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב מוגן 2, ציור אייפד, יולי 2014

איריס קובליו, מרחב מוגן 2, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב מוגן 3, ציור אייפד, יולי 2014

איריס קובליו, מרחב מוגן 3, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב הגנה 4, ציור אייפד, יולי 2014

איריס קובליו, מרחב הגנה 4, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב הגנה 5, ציור אייפד, יולי 2014

איריס קובליו, מרחב הגנה 5, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב הגנה 6, ציור אייפד, יולי 2014

איריס קובליו, מרחב הגנה 6, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב הגנה 7, ציור אייפד, יולי 2014

איריס קובליו, מרחב הגנה 7, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב הגנה 8, יולי 2014

איריס קובליו, מרחב הגנה 8, יולי 201411

טיול בוקר 1

איריס קובליו, מרחב הגנה 9, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, מרחב הגנה 10, ציור אייפד, יולי 2014

איריס קובליו, מרחב הגנה 10, ציור אייפד, יולי 20141

וזה משהו שכתבתי בין יולי לאוגוסט 2014:

על הכביש, אני מודדת במבט את הקילומטר הבא לפני. בעיקר אם

ישנם שוליים לעצירה פתאומית. האם הטלפון לידי. התיק על כתפי. האם אני
זוכרת היכן כפתור האורות המהבהבים. לכבות את האורות. לקחת את המפתח. לחפש
קיר או להשתטח. זה לא קורה לעיתים תכופות והידיעה שלא רחוק מכאן זה קורה
לעיתים כל כך תכופות ובעוצמות בלתי נתפסות, לא מפחיתה את החרדה בתוכי
שהולכת ונערמת מיום ליום. ועכשיו
שבת. שש בבוקר. אזעקה. בטלוויזיה משדרים תכניות ילדים. הבת בתל אביב שולחת
את האו.קיי. המוסכם ביננו אחרי כל אזעקה, ואימא שלי מתקשרת: את לבד? לא אימא,
בימי שישי הוא לא עובד בלילה. הכל בסדר. חוזרים לישון. ולא. הכל מרגיש
לא בסדר

ממשיכה באקוורלים מאותה סדרה של ציורים מהשכונה:

אוגוסט 2014:

איריס קובליו, אקוורל, מרחב הגנה 10, אוגוסט 2014

איריס קובליו, אקוורל, מרחב הגנה 10, אוגוסט 20141

איריס קובליו, מרחב מוגן 11, אקוורל, אוגוסט 2014

איריס קובליו, מרחב מוגן 11, אקוורל, אוגוסט 20141

איריס קובליו, מרחב מוגן 12, אקוורל, אוגוסט 2014

איריס קובליו, מרחב מוגן 12, אקוורל, אוגוסט 20141

איריס קובליו, מרחב מוגן 13, אקוורל, אוגוסט 2014

איריס קובליו, מרחב מוגן 13, אקוורל, אוגוסט 20141

איריס קובליו, אקוורל, מרחב מוגן 14, אוגוסט 2014

איריס קובליו, אקוורל, מרחב מוגן 14, אוגוסט 20141

והנה משהו שכתבתי באוגוסט 2014:

האקוורלים הללו הם קטני ממדים. הקיץ הזה קשה. השדה שהיה מאחורי הבית שבו
אני מתגוררת כעת הפך לעפר ואפר של כביש אינסופי שנסלל בהשמידו כל סיכוי
לעוד פריחה אביבית. היו כאן אפילו אירוסים מיניאטוריים. ותלתן כוכבי
וכחלית ההרים ואדמוניות. הגעתי לשכונה הזו כשכבר הייתה החלטה: להרוס.
לסלול. לאפר. לגרש את האביב סופית. השנה מלאו לי חמישים וחמש. כשחרדה
נאחזת בך, החל מקצה האף, ככדורי עופרת תקועים ועד שיפולי הברכיים, את לא
בטוחה שמישהו יוכל לעזור לך לצאת מזה. ונורא מאד לך כשאומרים שהמישהו הזה יהיה רק את עצמך.

את לא יודעת מי את עצמך כי

אבדו לך כל ההגדרות של את עצמך

סימה אומרת שזה טוב. נקודת האפס ממנה עולים לשלב הבא בסולם הנכון.

עושה אתנחתא עם ציור אייפד של הכלבלב שלי בחצר:

איריס קובליו, סקאיי, ציור אייפד, אוגוסט 2014

איריס קובליו, סקאיי, ציור אייפד, אוגוסט 20141

ואז בספטמבר הספר שלי כבר ממש הודפס ואחזתי בו נולד בבית הדפוס בירושלים. בספר "מזמן לא שמעתי את טווסי הלילה" אקוורלים מהזמן שעד 2014.

התגעגעתי לשבת בשדות של ממש. ולא מול המסך או בחצר הזעירה שלי המוקפת ירוק סמיך סוגר. מזמן לא שמעתי טווסים וגם מזמן לא נסעתי למרחקים. מזמן לא שמעתי או קולו של האומץ.

נסעתי לאגם בהרצליה ובהשראת השירים והאקוורלים שבספר ציירתי את שני האקוורלים האלו:

איריס קובליו, אגם בפארק הרצליה, אקוורל, ספטמבר 2014

איריס קובליו, אגם בפארק הרצליה, אקוורל, ספטמבר 20141

איריס קובליו, עקבה בוכייה באגם, ספטמבר, 2014

איריס קובליו, עקבה בוכייה באגם, ספטמבר, 20141

מוסיפה לכאן מחזור שירים קצר מתוך הספר שלי:

ספטמבר באגם

 

1.

טָעָה הַמְשׁוֹרֵר

שֶׁמֶשׁ סֶפְּטֶמְבֶּר הִיא הָאַכְזָרִית מִכֻּלָּן

שָׁעָה אֲרֻכָּה תִּנָּעֵץ בְּעֵינַיִךְ עַד זָב

וּבְאַחַת תִּסְתַּלֵּק

כִּמְאַהֵב

2.

יָרֵחַ דַּקִּיק הוּא הַשַּׁקְרָן בַּחִיּוּכִים

עֶרֶב וְלַיְלָה מַעֲמִיד פְּנֵי מְנַחֵם

בַּבֹּקֶר בּוֹגֵד

 3.

עֲרָבָה בּוֹכִיָּה הִיא הַמַּרְדָנִית בָּעֵצִים

יָפְיָהּ הוּא הַיָּחִיד שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּקֵּף

בָּאֲגַם הַמַּחְשִׁיךְ

4.

אַדְוַת הָאֲגַם הִיא הַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר לְצִיּוּר

גַּם שִׁיר לא יוּכַל לְבַכּוֹת אוֹתָהּ

הַלַּיְלָה

 5.

צִוְחַת הַסִּיקְסָק מַחֲלִיקָה עַל הַמַּיִם

אוֹר בְּחַלּוֹנוֹת הָרַכֶּבֶת הַחוֹלֶפֶת

בַּרְבּוּר שָׁחוֹר קָרֵב אֶל הַסַּפְסָל

אֵיךְ זֶה שֶׁרַק פָּנָס אֶחָד דּוֹלֵק

וְאַף הוּא בַּמֶּרְחָק

 

 *

ואז באו אוקטובר, נובמבר ודצמבר.

התגעגעתי לצייר באקריליק. התגעגעתי לים. התגעגעתי לעצמי.

התחלתי להסתכל במראה. בזהירות.

מתוך מחזור של פורטרטים של עידכוני פניי ברישום ובאקוורל אני מביאה אחד.

איריס קובליו, דיוקן עצמי, עיפרון, דצמבר 2014

איריס קובליו, דיוקן עצמי, עיפרון, דצמבר 2014

בעוד יומיים שלושה מסתיימת השנה הזו. סיבה לחגוג!

*


סיכום השנה שלי בציור (ומחשבות על מקורות השראה). חלק א'

אני נוסעת ונוסעת ונוסעת. מקילומטר לקילומטר הדרך מתייצבת, הרוח עדינה מאווררת את החדרים  צבורי העובש, מאירה מקלפת לאט שכבה ועוד שכבה. אחרי שעה מגיעה לשדות. לברושים. לשלף. לנגיעת קו האופק צבעוני בשולי האדמה. אנחנו יושבות במרפסת חצר אצלה שם, הגובלת בשקט שבו אפשר לשאול מה עשית השנה ואיך מצאת מקורות השראה. שאלות פשוטות שהתשובה המיידית היתה אני לא יודעת. נדמה לי שלא עשיתי כלום. והיא אומרת לא נכון. בואי נפרוש כאן מחודש לחודש. תגידי את כל שעולה על רוחך.

הדשא אצלה מפוזז חמציצים וסביונים. השמש שוהה שם שעות ארוכות. אני זקוקה לשמש הזו כדי להעלות את הפרטים על המסך. אני רוצה לעשות טבלה אבל היא אומרת עזבי. תתחילי מנקודה כלשהי.  מנקודת השיא: הספר שהוצאת.  הספר הוא תוצאה אני אומרת. הוא שירים ואקוורלים שהצטברו במשך הזמן שקדם לשנה הזו ונתפרו ונדבקו ליצור אחד. הספר הוא הלידה בשנה הזו , אבל הזרעים נטמנו בשנים אחרות, ממקורות השראה שקדמו. אני רוצה למצוא השראה מהשנה.
טוב, היא מסכימה. נצעד חודש חודש.
ינואר 2014:
רכשתי אייפד. בשנה הקודמת ציירתי באייפון זעיר באפליקציה פשוטה והאייפד עם המסך הטוב נסך בי תקווה חדשה. מקור ההשראה שלי היה דיויד הוקני . מה שאהבתי אצלו היה שהדיגיטאלי הוא עוד כלי, כלי באמת מרשים, כדי להגיד בשפה המיוחדת שלו את האמנות היחודית שלו.
ואלו הציורים מינואר:
התחלתי במטבח
במטבח 1, צייר אייפד

איריס קובליו במטבח 1, צייר אייפד

איריס קובליו, במטבח 2, ציור אייפד

איריס קובליו, במטבח 2, ציור אייפד1

איריס קובליו, במטבח 3, ציור אייפד

איריס קובליו, במטבח 3, ציור אייפד1

איריס קובליו, במטבח 4, ציור אייפד

איריס קובליו, במטבח 4, ציור אייפד

איריס קובליו, בקר במטבח 5, ציור אייפד

איריס קובליו, בקר במטבח 5, ציור אייפד1

איריס קובליו, חלון המטבח, ציור אייפד

איריס קובליו, חלון המטבח, ציור אייפד

ומהמטבח התבוננתי בסלון של סופי השבוע. במהלך השבוע הוא הופך לכיתות לימוד. סטודיו לציור.

איריס קובליו, הבית שלי 1, ציור אייפד

איריס קובליו, הבית שלי 1, ציור אייפד1

איריס קובליו, הבית שלי 2, ציור אייפד

איריס קובליו, הבית שלי 2, ציור אייפד1

ומהבית הפניתי מבט לחצר, שגם משמשת סטודיו לאלו שמוצאות בה את אי השלווה בחייהן

איריס קובליו, אצלי בחצר 2, ציור אייפד

איריס קובליו, אצלי בחצר 2, ציור אייפד1

איריס קובליו, אצלי בחצר 3, ציור אייפד

איריס קובליו, אצלי בחצר 3, ציור אייפד1

בפברואר נסענו ללילה בצימר בציפורי עם סקאיי הכלבלב. לפנות ערב , אחרי היין המקומי שהצליח להעלותני לגבהיי השראה של הרפיה עם הטבע, הצלחתי לצייר כמה סקיצות אייפד מהירות:

איריס קובליו, עם סקאיי בציפורי, ציור אייפד, פברואר 2014

איריס קובליו, עם סקאיי בציפורי, ציור אייפד, פברואר 20141

איריס קובליו, ציפורי 2, ציור אייפד, פברואר 2014

איריס קובליו, ציפורי 2, ציור אייפד, פברואר 2014

איריס קובליו, ציפורי, ציור אייפד, בפברואר 2014

איריס קובליו, ציפורי, ציור אייפד, פברואר 2014

ואז בציפורי, בשש בבקר, מעל איזשהו קבר של צדיק, הרגשתי את התשוקה לחזור לצייר בצבעי מים, אחרי כמעט שנה בה אצבעותיי חופרות באייפון ובאייפד

אחזתי במכחול. נגעתי בקוביות צבעי מים. והדף הממשי. הנה:

איריס קובליו, ציפורי, אקוורל, פברואר, 2014

איריס קובליו, ציפורי, אקוורל, פברואר, 20141

המכחול החזיר אותי לפרחים. מרץ הוא חודש יום ההולדת שלי. איריס וציפור גן עדן. המיזוג האולטימטיבי. לו יכולתי כך. כאן. בחיי. לא אכביר במילים. הנה:

איריס קובליו, אקוורל, מרץ, 2014

איריס קובליו, אקוורל, מרץ, 20141

ועוד איריס

איריס קובליו, אקוורל, מרץ 2014

איריס קובליו, אקוורל, מרץ 20141

ומהמבט לאיריס אני פונה לכוון הבית. שעת מנוחה. אולי שבת, אולי לא. הם ישנים ואני ערה. ככה זה בכל השנה:)  גרא וסקאיי, שוב באייפד:

איריס קובליו, גרא וסקאי ישנים יחד, ציור אייפד, מרץ 2014

איריס קובליו, גרא וסקאי ישנים יחד, ציור אייפד, מרץ 2014

ואז נוסעים לפריז לכבוד יום הולדתי. רציתי למקום אחר. לא רציתי בכלל. מרץ היה מבולבל ומדוכדך. חשבתי להתנחם באקלרים ובקרם ברולה. זה היה די מנחם. אבל הכי מנחם היה הנוף הנשקף מהמרפסת הגבוהה של המלון. זה לא הנוף. מגדל אייפל הוא לא בדיוק נושא להשראה מלהיבה. אבל אפשרות האייפד והחדווה. כן חדווה. להסתכל מבעד לוילונות המשי הכבדים על הגגות הפריזאים ולצייר באייפד היו שעות בוקר של חדווה ששון דיצה וגילה. הנה:

איריס קובליו, פריז 1, ציור אייפד

איריס קובליו, פריז 1, ציור אייפד

איריס קובליו, פריז 2, ציור אייפד

איריס קובליו, פריז 2, ציור אייפד

איריס קובליו, פריז 3, ציור אייפד

איריס קובליו, פריז 3, ציור אייפד

איריס קובליו, פריז 4, ציור אייפד, מרץ 2014

איריס קובליו, פריז 4, ציור אייפד, מרץ 20141

ואז אפריל.

הייתי צריכה לעוף. בשדות הפריחה היתה בעיצומה. במשתלות. הריחות. האביב. חשבתי לפתוח את "פרחי איריסיה לרפואה". התחלתי משהו. לא היו לי כוחות ליישם מעשית. רק לצייר. רק בציור הרגשתי עפה. הייתי הפרפר. הייתי הצוף. הייתי הריח. הייתי הרוח. השמש. הענן. הכוכב. החושך. הירח החסר.

הנה כמה מ"איריסיה לרפואה":

איריס קובליו, אקוורל, אפריל 2014

איריס קובליו, אקוורל, אפריל 2014

איריס קובליו, אקוורל, אפריל 2014

איריס קובליו, אקוורל, אפריל 20141

וזה אחד מיוחד לזכרה של תליה

איריס קובליו, לנשמת, אקוורל,

איריס קובליו, לנשמת, אקוורל,

התחלתי להקדיש ציורי פרחים לריפוי. סוג של משתלה\מרפאה וירטואלית .

איריס קובליו, אקוורל

איריס קובליו, אקוורל1

איריס קובליו, אקוורל

איריס קובליו, אקוורל1

ועוד אחד, בעידוד דורית שלא הפסיקה לצלם את הפרחים שהבאתי, ואותי, ותיעדה כל פרט, והרבה בזכותה ובזכות הקבוצות של שלישי ושל חמישי, הבית התחדש בפרחים משבוע לשבוע, וגם אם "איריסיה לרפואה" נתקע בהתחלת הרעיון, הוא המשיך הציורים שלי ושלהן:

איריס קובליו, פרחים לדורית, אקוורל, אפריל מאי 2014

איריס קובליו, פרחים לדורית, אקוורל, אפריל מאי 2014

והנה סחלבי הפרפר מהמשתלה המופלאה של תמי מרישפון:

איריסי קובליו, פרפרי סחלב 1, אקוורל, אפריל 2011

איריסי קובליו, פרפרי סחלב 1, אקוורל, אפריל 2014

איריס קובליו, אקוורל, אפריל 2014

1איריס קובליו, אקוורל, אפריל 2014

איריס קובליו, אקוורל, אפריל 2014

איריס קובליו, אקוורל, אפריל 201411

ועוד מהמשתלה של תמי:

איריס קובליו, קאלה ארגמן,  אקוורל, אפריל 2014

איריס קובליו, קאלה ארגמן, אקוורל, אפריל 20141

איריס קובליו, קאלה ארגמן 2, אקוורל, אפריל 2014

איריס קובליו, קאלה ארגמן 2, אקוורל, אפריל 2014

כן, לצייר פרחים בצבעי מים זה כנפיים לעוף מעל שדות שלף, או שדות חמניות, או שדות יהלומי אושר. לא מצאתי מילים אחרות.

חמניה שניה לסקיצות

איריס קובליו, אקוורל, מאי 2014

איריס קובליו, אקוורל, מאי 2014

איריס קובליו, אקוורל, מאי 20141

והנה האושר בהתגלמותו. יוני. חם. האושר נמצא רק על גדרות הבתים, פה ושם. שיח. ציפור גן עדן. בוגנוויליה. לא טוב כאן. לא טוב. מרגישים משהו. זה עוד מעט יגיע. בינתיים אני מתנחמת בזה:

איריס קובליו, גן העדן שלי, אקוורל, יוני 2014

איריס קובליו, גן העדן שלי, אקוורל, יוני 2014

ועוד ציפרי גן עדן. לפרח הזה כוח ריפוי. כך רציתי להאמין. הוא סמן כזה. אות משמיים. כך רוצה להאמין. הנה:

איריס קובליו, ציפור גן עדן, אקוורל, יוני 2014

איריס קובליו, ציפור גן עדן, אקוורל, יוני 201411

ושום דבר לא ישביע

איריס קובליו, צפרי גן עדן, יוני 2014

איריס קובליו, צפרי גן עדן, יוני 2014

ובכל זאת סייפן וליזיאטוס מעודדים מעט

איריס קובליו, סייפנים, אקוורל, יוני 2014

איריס קובליו, סייפנים, אקוורל, יוני 2014

איריס קובליו, ליזיאנטוס, אקוורל,

איריס קובליו, ליזיאנטוס, אקוורל,

ואני מדלגת עכשיו לפרחים דיגיטאלים שציירו באייפד בקיץ, במהלך המלחמה. לציורי המלחמה, המרחב המוגן או הפרוץ, ששמשו סוג של השראה, אקדיש עוד פוסט, חלק ב של המסע לאחורי שנת 2014 שלי.

איריס קובליו, ציור אייפד, יולי 2014

איריס קובליו, ציור אייפד, יולי 20141

איריס קובליו, סייפן, ציור דיגיטאלי, אוגוסט 2014

איריס קובליו, סייפן, ציור דיגיטאלי, אוגוסט 20141

ושוב ציפור גן עדן:

איריס קובליו, ציפור גן עדן, ציור דיגיטאלי, אוגוסט 2014

איריס קובליו, ציפור גן עדן, ציור דיגיטאלי, אוגוסט 2014

והקלילות הזאת בבקר, רגע לפני משהו כזה או אחר, ספטמבר או אוקטובר, עם הקפה

הקלילות שהיא הפוכה לחיים עצמם

איריס קובליו, ציור דיגיטאלי, ספטמבר 2014

איריס קובליו, ציור דיגיטאלי, ספטמבר 2014

איריס קובליו, ורדים, ציור אייפד, אוקטובר 2014

איריס קובליו, ורדים, ציור אייפד, אוקטובר 20141

וכאן מסיימת את חלק א' של המסע.

בחלק ב' יבואו כל ציוריי האייפד שציירתי במרחבים המוגנים מבחוץ ומבפנים. וגם האקוורלים של המרחבים המוגנים והפחות מוגנים. והפורטרטים. 

*

*


לצייר באייפד, כלבי רוח, עציץ פלפלים, סטודיו

כדי לעבוד יציב וקבוע, כלומר כדי לצייר, אני זקוקה להגדרות, הגדרות של
מקום, זמן, מדיה, והעיקר אובססיה למשהו מסויים. האייפד הוא אידאלי למִינִי-
הגדרות. הנה ישנה אובססיה לשכונת המגורים שלי, לא מאהבה גדולה אלא ממבט
שנלכד על מבנה רפיטטיבי, לא אטרקטיבי במיוחד, אבל שיתכן וגם נראית
בסביבתו צמחיה, ולו עץ בודד אחד, אולי ברוש, אולי ריבוע דשא או גבעת
עשבים עונתיים, כביש עם מערכת סימניו אדום לבן כחול לבן, תמרור אין
כניסה, זרוע בגוויליה בצבע מגנטה בוהקת
עם האייפד אני יכולה להיות בכל מקום. הבחירות דורשות גם מיומנויות טכניות
שפתוחות עבורי, ערבובי הצבעים, יצירת הטקסטורות, וזה לא מובן מאילו או
מוכן מאליו, כי התירגול של שנים רבות בציור מתוך התבוננות מקל ופותח את
הדרך הדיגיטאלית
לפעמים נדמה שלשבת בסטודיו עם קן ציור, מכחולים, שפורפרות צבע, פלטת
ערבוב, לעמוד ולהניף זרועותיי ולערבב ולערבב ולהתאמץ להוציא את הצבע
מהשפופרת ולייבש ולחכות ולהתעטש בלי סוף מריח הטרפנטין או אפילו ריחות
האקריליק בגוונים מסוימים- כל הכימיה הזאת מעייפת אותי. היא כנאה לא
רלוונטית כרגע בשבילי.
ואף על פי כן אני חולמת על סטודיו קטן בקצה גבעה קטנה עם צאלון גדול
בכניסה וברושים במרחק קצה השדות וחממה קטנה של פרחי איריסיה ובקצה החממה קן
ציור גדול מעץ מאסיבי וכיסא גבוה ומרופד ומרופט וריח שמן דמאר ופשתן
וידיים צעירות ושריריות ועיניים שרואות היטב ורגליים שלא כואבות מלעמוד
ולהתנועע ולרקוד עם הצבעים והפרחים והצפרים בחלונות הרבועים הגדולים,
האוספים אליהם את אור הבוקר התכול ואת אור הצהריים השנהבי ואת אור הזהב
לפנות ערב, ובערב לארח את הכוכבים בחצר, ביחד עם שני כלבי רוח גדולים
והאחד הזה שלי הקטן, ובמרחק מייללים התנים והטווסים בקצב איוושות הרוח,
הנה מוכן המרק על השולחן, אהובי חוזר עם עציץ גדול של פלפלים בצבעים
שונים, לציור ולבישול, והשעה היא שעה טובה,
ואנחנו נהיה אחרי המלחמה הנוראה הזאת ואחרי כל המלחמות
שבֵּינֵינוּ לבינם
שבינינו לבינינו

Friends Forever or Eternal Friends by Demetre Haralambe Chiparus

Friends Forever or Eternal Friends by Demetre Haralambe Chiparus1

Yuri Krotov

Yuri Krotov1

Lucian Freud

Lucian Freud1

Reggianini

Reggianini1

Anthony Valentino Robinson

Anthony Valentino Robinson

 

ובינתיים, כל ציורי האייפד מהשכונה שלי  נמצאים בפוסט מלפני שבוע כאן

ואחד מאתמול לפנות ערב

מה שעכשיו…

איריסיה קובליו, סקאיי וקושקה, ציור אייפד, יולי 2014

איריסיה קובליו, סקאיי וקושקה, ציור אייפד, יולי 20141

 

*

*

 


יומן מרחב הגנה

בדיוק לפני שבוע התחלתי את הפוסט הזה. כתבתי: לשבוע. פוסט מתמשך. אחרי יומיים הסרתי את הטקסטים. השארתי את הציורים.

הדהוד המילים הבוטות משני קצוות הדעות הנחרצות, הפנאתיות, בעצם בכל תחום, גם באמנות, הקשה על כל כתיבה.

כל הציורים באפליקציית אייפד

מראות משכונת המגורים שלי

 

איריסיה קובליו, מרחב הגנה 2, ציור אייפד 2014

איריסיה קובליו, מרחב הגנה, ציור אייפד, יולי 2014

איריסיה קובליו, ציור אייפד, 2014

איריסיה קובליו, ציור אייפד, 20141

 

כאן אנחנו גרים

איריסיה קובליו, מרחב הגנה 3, ציור אייפד 2014

איריסיה קובליו, מרחב הגנה 3, ציור אייפד 20141

 

 

איריסיה קובליו, מרחב הגנה 4, ציור אייפד, 2014

איריסיה קובליו, מרחב הגנה 4, ציור אייפד, 20141

וזה בית שנראה מהגינה הציבורית הקטנה שבין הבתים. מה שתפס אותי זה האור על שיח הוורדים המגביה והאור על עלי הדקל..

מרחב הגנה 8, ציור אייפד, יולי 2014

מרחב הגנה 8, ציור אייפד, יולי 20141

כל הציורים הם מראות מתוך השכונה שלי, שני רחובות עם שיכוני רכבת (אלו עם המשולש והחור- עיצוב תמוה) הנמצאים בשולי בתים כפריים, ותיקים ומחודשים. לכל שיכוני הרכבת יש ממ"ד דווקא, ואילו לבתים "הכפריים" לרוב אין.

איריסיה קובליו, מרחב הגנה 7, ציור אייפד, יולי 2014

איריסיה קובליו, מרחב הגנה 7, ציור אייפד, יולי 2014

וכאן לא הספקתי לצייר את המכוניות, החלונות, המזגנים והכביסות, כי בדיוק נשמעה אזעקת אחר הצהרים. החלטתי להשאיר את הציור ככה, נראה פסטוראלי כל כך. בטח בגלל מפלי הבוגנוויליות…

*

איריסיה קובליו, מרחב הגנה 8, ציור אייפד, יולי 2014

איריסיה קובליו, מרחב הגנה 8, ציור אייפד, יולי 2014

*

איריסיה קובליו, מרחב הגנה 9, ציור אייפד, יולי 2014

איריסיה קובליו, מרחב הגנה 9, ציור אייפד, יולי 20141

 

*

הזכות לבחור. הזכות לדבר. הזכות להיות שונה. הזכות לשתוק. הזכות לפחד

איריסיה קובליו, מרחב הגנה 16, ציור אייפד, יולי 2014

איריסיה קובליו, מרחב הגנה 16, ציור אייפד, יולי 2014

*

*

*


על ארמון חול, עץ זית, צלקת וים זר

יש לך רגישות מיוחדת באזור מסוים. היא נפתחת ונסגרת לסירוגין. כמו צלקת שלא נתפרה והודקה היטב. היא יכולה רק להאדים או רק להתנפח והיא יכולה להיפתח, לדמם ואף להזדהם. את מנסה אנטיביוטיקה כזו או אחרת. לפעמים זה עוזר. הצלקת כמעט נעלמת. נעלמת עד כדי שאת, למשל, קונה בקיני ונכנסת למים באיזה ים זר ושוחה. מים צלולים בצבע טורקיז וריח מתוק של פרחי קטורת עושים לך את זה. את שוחה ומאבדת משקל ורגש. את צפה מעל כל צלקת ועל כל מה שמרכיב אותך מחוץ למים.
ובכלזאת
את מוצאת את עצמך מחוץ למים
כעבור כמה דקות בלתי ניתנות לספירה
על החוף את מתמכרת לשמש. השמש מלטפת את עצמותיך. אפשר להגיד מפייסת. מדביקה מעט את הסדקים של החורף, מכסה בחומה כמו בחול ארמונות. ארמון יפה ומנחם נערם על החוף הזר. המים מפכפכים על ידך, לפעמים במקצב הנתפס כיחיד לפעמים במקצב דיבור, אומרים לך משהו הגלים האלה. אולי משהו חשוב. אבל את בחופש. את מדברת בשפה אחרת. את לא פותחת ערוץ להבין את שפתם. את עייפה. את רק רוצה להיות טמונה תחת החול הרך הוורדרד החמים ולהיות באי זמן, אי כלום

אבל את מנומסת. את כל כך מנומסת. הרי זה בניגוד לכל תסריט מקובל, את לא יכולה להישאר טמונה. את קמה, מתנערת ושמה חולצה ארוכה ומשמיעה איזה קול או שניים. אתם שניים. עולים במדרגות לחדר. עולים במדרגות למטוס. במדרגות לדירה, פותחת את הסורגים לגינה הקטנה ומופתעת שהיא כה ירוקה למרות שלא הושקתה שבוע, והרי בחוץ 35 מעלות ללא הפסקה.
בגינה הקטנה שהיא בגודל של חדר בערך, שתולים שלושה עצים וכמה שיחים הסבוכים אלו באלו כי צפוף. לא את זו ששתלת. הם היו כאן לפניך. לפעמים את מסתכלת עליהם, על עץ הזית ואומרת: עכשיו אתה שלי. אתה בתוך הגדר המקיפה את מה ששלי. והעץ מחייך לעצמו ובטח מושך בכתפיו כאומר נחמד להיות ספור כרכוש. היא דווקא חמודה, זו שיש לה כביכול בעלות עליי, היא משקה אותי, גוזמת את ענפיי והכלבון שלה אוכל בתאווה מנשורת הפרי שלי. אני מסתיר לה חלק נכבד מהרחוב האחורי המכוער. נניח שמכוער. ההגדרות של העולם האנושי: רכוש, יופי, כיעור, קיץ ,חום, יולי, לחות, אי אפשר לנשום, יום, אורחים, לילה, נדודי שינה, צפרי בוקר, קפה בחצר, רגיעה לשעה
הכלבון נרדם על הכיסא לצידך והשכונה מתחילה להתעורר בחריקותיה. הצלקת שדיממה אתמול נסגרה במפתיע. את מחפשת אותה על הלוח. משהו מחק אותה כאילו נכתבה בגיר.
רוח קלה בחצר. את נושמת. מתפללת לעוד שעה של חסד
*

איריסיה קובליו, ציור אייפד, 2014

איריסיה קובליו, ציור אייפד, 2014

*
*
*
*
*
*


ציפורת נפשך עפה לסוף שבוע

אקוורל חדש, שש וחצי בבקר, סוף פברואר, ציפורי, מעל קברו של הצדיק רבי יהושוע בן לוי, במרחק סביר, אך בעל השפעה נסית מסוימת

 איריסיה קובליו, 2014

איריסיה קובליו, אקוורל, 2014

למה נס? כי לא האקוורל כבר מזמן לא עף לך בידיים

והנה קמת ועשית מעשה: קנית לך חדר ללילה בצימר צפוני.

בדרך עצרתם לקפה. איך שהתיישבת עם המקיאטו, ציפור, אבל בדיוק עליך, מכל האנשים,

ליש

ל

שה

במרכז החזה שלך

אז מה אם כולם אומרים שזה מזל

אחר כך הגעתם לצימר בלבו האביבי של הגליל התחתון. הסתבר שהוא שעון על קברו של איזה צדיק.

עזבתם הכל, נכנסתם פנימה, שמא תבוא עליכם מעט מצידקתו של זה

אומרים עליו שהוא לא מת אלא עלה הישר לגן עדן, שאליהו הנביא בכבודו ובעצמו חיבק אותו בכנפיו ולקחו למרומים

חיפשת גם את  קצת מרומים

אבל מה, לא היה שם נעים כלל, ולכלוך דבק על כל אבן, והברכה, שהיה כתוב כי מים טהורים בה,  דגי זהב היו שרויים בתוכה ונראו כמו מפלצי התחתיות, ניסית לקרוא קצת על סגולותיה, לנשום מעט קדושה, אבל

מיהרת לחזור לחדר

שהסתבר כי מעליו משפחה עם עשרות, מאות, ילדים דופקי כדור, אלוהים, איפה אתה ואיפה המזל

החליפו לכם צימר וקניתם בניחומים יין מקומי

בהתחלה היין היה תוסס ואת חשבת שעם המזל שלך גם תחטפי כאבי בטן, אבל התיישבת במרפסת,

זו עם קולות כל צפרי היקום, המקום ביחידי בצימר שאפשר לכנותו אושר

ופתאום הידיים שלך התחילו לצייר

כמובן באייפד

שהוא נס בפני עצמו

הנה:

איריסיה קובליו,  ציור באייפד, 2014

איריסיה קובליו, ציור באייפד, 20141

איריסיה קובליו,  ציור באייפד, 2014

איריסיה קובליו, ציור באייפד, 2014

איריסיה קובליו,  ציור באייפד, 2014

איריסיה קובליו, ציור באייפד, 2014

איריסיה קובליו,  ציור באייפד, 2014

איריסיה קובליו, ציור באייפד, 2014

וכל הרומנטיקאים שמעדיפים את האקוורל: אוקיי. נכון. זה מיוחד וזה נדיר כשזה טוב. ואני טובה.

אבל מה שהיה לא יהיה

מה שכן יהיה- יהיה ספר.

לפי החוזה זה יקרה השנה.

ויהיה בו תמצות האקוורל והמילה.

אבל אני רוצה לעוף

ואני רוצה ניסים.

וגם אני רוצה את אליהו הנביא

עם ענפי השפע והטוהר

ואם זה יקרה

אז נא לא לנכס אותי לחצר הצימרים של אף אחד

ובלי ריבים עם רשות העתיקות

כי אני לא שייכת לאף אחד

לא לאמנים ולא לאקוורליסטים ולא למשוררים ולא למורים ולא לתלמידים ולא ליוגה ולא לכלבי הרוח

ולא לכותבי המילים בעלות המשמעות או הלא- לא

 *

וזה הכי יפה בציפורי. אמנם היא קטנה ואפשר לראות אותה רק ממרחק, אבל היא כל כך מרגשת:

מונה היפה מציפורי (בעתיקות הפסיפס שבגן הלאומי, כינוייה מונה ליזה, הצילום מויקיפדיה)

מונה היפה מציפורי (בעתיקות הפסיפס שבגן הלאומי, כינוייה מונה ליזה, הצילום מויקיפדיה)

מאסטרפיס!

*


פרגולה

כשיש לך רק חצי שעה, כשתכננת לקום בשבע וקמת בשמונה וחצי, כשערימת ניירת נשפכת מן הסלסילה שתלויה על הקיר, כשנסדק כיור חדר האמבטיה וצריך דחוף להחליף, כשאור פז יקרות מתגנב מדרום ופורץ בין חרכי פרגולת העץ בחצר הקטנה המגודרת ותלוית העציצים המנחמים שלך, כשאת מנסה לתפוס שעת שקט אחרי שהשכנים וילדיהם הלכו לענייני היומיום שלהם, כשכל  הסוודרים שלך מהשנה שעברה קרועים מציפרני הכלבלב ואת נשבעת שהיום את קונה סריג חדש, כשמונח בחיקך ספר שירים שרק רכשת ואת רוצה לכתוב עליו משהו כי הוא מזכיר לך משהו ואת מתלבטת אם לכתוב על זה או לא, וכשבעצם אין לך זמן לכתוב על זה, כשזה הבקר הנטול תלמידים היחידי בשבוע, כשצנצנת הקפה שחור ריקה ואת צריכה להתניע בלי לגימה אחת, כשאת מתפשרת על תה קמומיל וקרקרים דלי נתרן, מתחלקת עם צפרי הדרור המנקרים לרגלייך, רגע לפני שהכלבלב יקלוט מאי שם מרבצו שאת מתחלקת עם אחרים מלבדו, יעלה על השולחן וימשוך בשערותייך, את מוצאת את האפליקציה הראשונה שבוערת באצבעך ומזיזה ימינה ושמאלה ולכל הכוונים, בלהט הפסטורליה כאילו פסטורליה

הו תכלתו של השולחן על שלושת כיסאותיו, כמה אני אוהבת שעבר לכאן מחייו הקודמים. עושה סייב. שולחת. 

.

איריסיה קובליו, ציור אייפד.

איריסיה קובליו, ציור אייפד.


%d בלוגרים אהבו את זה: